הוריו של פטר אוגוסטוס דושן מתו, בדיוק אחרי שנולדה לו אחות, אבל אחותו הייתה קטנה מידי, וגם היא לא שרדה, או לפחות זה מה וילנה לוץ, מי שלקח את פטר תחת חסותו, אומר. אבל אז פטר מגלה הזדמנות לשאול מגדת עתידות, הוא שואל אותה בדיוק את השאלות הנכונות, ומקבל תשובות לא ברורות בכלל, בהתחלה הוא חושב שאולי עשה טעות בהליכה שלו אל מגדת העתידות, במיוחד כשלוץ, שמאמן אותו להיות חייל- בדיוק כמו אבא שלו, כועס על בזבוז הכסף. אבל אז הפילה מופיעה, ודברים מתחילים לקרות.
כבר הרבה זמן שאני רוצה להשלים חסכי ילדות ולקרוא את סדרת מרגנית, שעד היום קראתי רק שני ספרים ממנה (מטילדה ונוורמור) והספר הזה בא לי בדיוק בזמן, קראתי אותו בשעת לילה מאוחרת בשבת האחרונה, בדיוק אחרי שסיימתי ספר שישב עליי, והייתי צריכה משהו קליל אבל אינטיליגנטי שינקה לי את הראש.
הספר הזה כל כך חמוד, הוא לוקח אותנו למסע של ילד שרק רוצה משפחה, ולא מוכן להתייאש בדרך, הוא לוקח אותנו למסע עם פילה שרק רוצה לחזור הביתה, ועם ילדה שמחפשת מקום לקרוא לו בית. הספר הזה הוא בדיוק מה שצריך כשרוצים לנקות את הראש והלב, ולמלא אותם במקום בהמון חמימות.
הספר מתאים לילדים מגיל 8 (הספר לא מנוקד) ולמרות שהוא יכול להיות גם קצת סיפור עצוב, הוא סיפור מלא אופטימיות ושמחה. הספר מתאים לילדים שאוהבים מסעות ואוהבים גם קצת לחשוב ולהבין את מקומו של האחר, ובעיניי הספר עוזר לפתח אמפתיה אצל הילדים.
שורה תחתונה: הפילה היא הדרך הביתה, והבית הוא המקום שבו מרגישים בית.
