מיכאלה היא רווקה בתחילת שנות החמישים לחייה שמתגוררת בעיירה קטנה בשם נובי גראד, בירת סלאביה, ועובדת בשגרירות הישראלית של המקום.
לאחר שהשגריר הישראלי נפל למשכב, מיכאלה הופכת להיות ממונה זמנית וממלאת מקומו עד שיוחלט אחרת.
ובינתיים היא נהנת מחיי נוחות, יחס של כבוד בכל מקום והחיים מחייכים אליה.
בצעירותה נהגה מיכאלה לנדוד הרבה בעולם, היא היתה מזכירה בשליחות בניירובי ואף הגיעה לארה"ב ואירופה ונהנתה מהקריירה האינטנסיבית שלה אבל היום ממרום גילה היא לא בטוחה שהיא מאושרת, היא אמנם מנסה לשכנע את עצמה שהכל מושלם אבל עדיין משהו חסר לה באוויר.
מיכאלה חיה בתוך כלוב של זהב, אמנם המצב הכלכלי שלה מצוין אבל עדיין היא מרגישה בתוך כלוב.
כל היום מיכאלה עסוקה בסגירת עסקאות חשובות ובמפגשים עם מדינאים עסוקים אבל בסוף היום הבדידות מחלחלת לתוך נשמתה ועצמותיה ומעיקה עליה.
יום אחד מיכאלה מרגישה שהיא קורסת פיסית ונפשית וכאשר נתפס לה הגב, המזכירה שלה קובעת לה תור לעיסוי במכון.
שם מיכאלה פוגשת לראשונה את מרקו קרסטיץ', צעיר סלאבי, חסון ועני שמטפל במסירות באישה המתפרקת ומרגע שהוא נוגע בה, כאילו סכר נפתח במיכאלה והמגע שלו נוגע בנשמתה ומלווה אותה גם לאחר הטיפול.
מיכאלה מחליטה לחזור שוב לטיפול אבל היא מגלה בהמשך שמארקו פוטר ואין לה דרך למצוא אותו.
היא מצליחה לאתר אותו והשניים פוצחים ברומן סוער שעלול לסחוף את מיכאלה למחוזות מסוכנים שאין מהם דרך חזרה.
הפרקים מתארים את חייה הדרמטיים של מיכאלה ונעים בין עצב, שלווה, בדידות וסערת חושים.
אהבתי את דמותה של מיכאלה, היא היתה טובת לב, נאיבית, אחת שהולכת עם הלב שלה עד הסוף ותמיד מוכנה לעזור לאחרים. היה בה משהו מכמיר לב והבדידות העמוקה שהיתה חלק בלתי נפרד מחייה הביאה אותה למקומות אפלים שערערו את היציבות בחייה.
הכתיבה היתה טובה אך לעיתים קצת בוטה ופחות התחברתי לזה אבל עם זאת הפרקים היו קצרים וזורמים והיה הרבה עומק בעלילה, מעבר למילים.
קריאה מהנה.
