Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
הסתיו של מיכאלה
סוגה:
מוציא לאור:
שנת הוצאה: 2020
מס' עמודים: 367
"הסתיו של מיכאלה" הוא ללא ספק הנועז, החצוף והמפתיע ביותר מבין ספריו של יוסי אבני־לוי. מיכאלה, אשה בודדה, גדושת אהבה וחמלה, מתמנה לתפקיד בכיר בעיר זרה, שאולי קיימת במציאות, ואולי לא. היא שוקעת בעבודתה הדיפלומטית ומתגוררת לבדה בבית גדול וריק, עד שיום בהיר אחד היא פוגשת במרקו, צעיר יפהפה, אתלטי ומסתורי, ונמשכת אליו בעבותות של קסם. אבל מרקו - ספק נוכל, ספק נאיבי - מסתיר ממנה סוד. ובעת שהוא סוחף אותה למסע גילוי חושני, מכושף ואפל, הוא גם כומס ממנה את מטרתו האמיתית. מי מפתה את מי? הצעיר תאב החיים את האישה הבודדה? ואולי האישה בעלת המעמד את הבחור הפשוט והעני? ומי הם הכוחות המשחקים בתשוקתם ובחיי שניהם? אם ראשיתו של הרומן האמיץ הזה ספוגה ארוטיות עזה ועשויה להיקרא כפנטסיה פרועה, הרי שמתוכה צומחת עלילה אחרת לגמרי, רומן ריגול מפותל שסופו בגידה, חרטה וחיפוש אחר סליחה. ספריו הקודמים של יוסי אבני־לוי ("רוכלי האהבות", ״שירת החטאים", "איש ללא צל", "דודה פרהומה לא היתה זונה" ועוד), חתן פרס ראש הממשלה ליצירה בשנת 2007, עוררו התרגשות והערכה, וחלקם תורגמו לכמה שפות אירופיות. הוא שירת בנציגויות ישראל בברלין, ורשה ובלגרד, ומכהן כעת כשגריר ישראל בווילנה.

תמצית הספר בעיניי הוא מחירה של הבדידות.

לאורך קריאת הספר התנגן במוחי שירה של ריטה, "אני חיה לי מיום ליום".

"לא כל כך יפה ולא בת שש עשרה אבל יודעת משהו על העולם הזה"

מיכאלה קדוש, ממלאת מקום וממונה זמנית באיזו שגרירות עלומה בחבל הבלקן, לא כל כך יפה כדברי הסופר, אך יש לה לב זהב וכמיהה לחום אנושי ומגע. היא עוזרת ומסייעת למי שרק צריך, אבל בתוך תוכה אינה מסופקת מהחיים שהיא חיה, "אני חיה לי מיום ליום, מפזרת את ימי לרוח". היא בתפקיד משמעותי וחשוב, עם כבוד ויוקרה, אך בפנים היא ריקה. חייה רקים. היא שואלת את עצמה בקביעות האם אלו הן חיי?

"ואם הוא רציני, ואם הוא רק רוצה, תמורה מעט מאוד, אתן כל כך הרבה"

מרקו קרסטיץ', גבר צעיר, מהמם ביופיו, עני ועצלן, עובד בעיסוי במכון כלשהו. שם הוא פוגש את מיכאלה. הוא לא מקצועי ולא מיומן אך לימדו אותו לעשות טוב ללקוחות.

מיכאלה נשבית במגעו, המגע האנושי שכה חסר לה, והיא מגיעה שוב ושוב רק בשבילו, וכשהיא מגלה שפוטר היא מתאכזבת מאוד אך יד הגורל מתערבת ומרקו יוצר איתה קשר.

מכאן מתפתחת בינהם מערכת יחסים. ומיכאלה  עוברת על כמה כללים החשובים לבטחונה האישי בשביל תשומת הלב של מרקו. 

"פה ושם מופיע גבר, כמו בתחנת רכבת נידחת, מי שרצה בי בערב, חזר בו עם עלות השחר"

לפעמים מיכאלה כועסת על מרקו ועל עצמה ומנתקת את הקשר, ולפעמים מרקו נפגע ומתנתק את הקשר בעצמו, אך הלהבות מתחזקות, ואולי גם התועלת היוצאת לשני הצדדים מהקשר הזה. אך משהו משתבש,  ומרקו מועל באמונה של מיכאלה. מה גורם למרקו למעול באמונה של מיכאלה, לסכן אותה ואת בטחונה וליצור כאוס רציני בין שתי המדינות?

האם מרקו יכיר בטעותו? ברגשותיו? האם הרגשות אמיתיים? האם יש להם יחסים שהם מעבר לעלות ותועלת? והאם יש מחילה?

לקראת סוף הספר, נדמה שכבר אין אחיזה במציאות, ופתרון הבעיה ניזון מהעל טבעי, או כמו שהסופר כתב בדף התודות, הספר הזה כולו דמיון והזיה, פרי עלילות רוחי. 

הספר מכיל תיאורים נרחבים על גופו של מרקו ומעלליו, אך הכתיבה סוחפת ומעניינת גם אם לעיתים בוטה במקצת.

 

אורנה שפי

אורנה, אוהבת ספרים ובישולים ומערבבת הכל יחד עם שירים טובים.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן