Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
הסיפור של מי שברחו ומי שנשארו
‘הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו’ – השלישי מתוך ארבעת כרכי ‘החבֵרה הגאונה’ – מלווה את לִילה ואת אֶלֶנה בעיקר בשנים 1968–1976, מגיל 24 שלהן ועד 32. בסוף הכרך השני היתה אֶלֶנה לאחר לימודיה באוניברסיטה בפיזה, ועל סף נישואים לפייטרו. היא פירסמה רומאן, העתיד להפוך לרב-מכר. לִילה, שזנחה את בעלה סטפנו, חיה בפרבר מרוחק של נפולי עם בנה הקטן ועם אנצו סְקאנו, שהיא נטתה לו חיבה עוד מילדותם. היא עובדת בפרך במפעל הנקניקים של ברונו סוקאבו. ספרה המסעיר של פרנטה ממשיך לערבל עולם דמויות סגור. כמעט לא נושרות ממנו דמויות, ורק חדשות מעטות מתווספות. דמויות שכבר חשבנו שנפרדנו מהן לתמיד שבות אל מרכז העלילה, ותפניות לא-צפויות נוחתות עלינו חדשות לבקרים. מי שברחו מנפולי, ומן המנטליות שלה, ומן הדיאלקט ונעימת הדיבור שלה, עתידים לגלות שנפולי אוחזת בהם בחוזקה ולא מרפה, וכי כל העולם הוא בעצם נפולי. ומי שאינם יוצאים כל חייהם מנפולי, ואף חוזרים לשכונה, בכל-זאת עשויים להמריא גבוה ואולי יש להם “יותר סיפור”. כך או כך, שתי הגיבורות נפתחות אל עולם שהשתנה עמוקות בסוף שנות השישים ותחילת שנות השבעים. זה עולם של מרד הסטודנטים ותהפוכות באוניברסיטאות; של אלימות פוליטית ורציחות מצד הניאו-פשיסטים ולא פחות מצד הקומוניסטים; של זמינותה של הגלולה למניעת היריון; של המחשבים הראשונים המסורבלים (החזון המופלג של לִילה הוא שיהיה מחשב בכל בית); ובעיקר של התפשטות החשיבה הפמיניסטית, שציידת הרעיונות הזריזה והחרוצה אֶלֶנה ממהרת לסגל לעצמה. הקשר בין לִילה לאֶלֶנה בתקופה זו הולך ומצטמצם לחוט-הקול הארוך של הטלפון – השתיים הן זו לזו שתי ישויות מופשטות, שרק קולן מוחשי. לגבי לִילה קיימת אֶלֶנה המדומה, האמורה לחיות גם בשבילה ולממש את חייה האלטרנטיביים. ואילו לגבי אֶלֶנה קיימת לִילה מדומיינת כפולה, התמרור הנערץ של חייה וגם יצור אפל מעורר אימה, חברה שמעוררת תשוקה מתמדת שתיעלם, שתמות. אלה שתי נשים חזקות השולטות כביכול בהתרחשות, מניעות את העלילה – אך לִילה מצליחה בכך מפני שהיא מסגלת לעצמה התנהגות ‘גברית’, ואֶלֶנה מפני שהיא מיטיבה להשתלט על שפת הגברים והלוגיקה שלהם. כאילו לשתיהן חסר החומר להיות אשה לעצמה, מחוץ לגברים.

"הסיפור של מי שברחו ומי שנשארו" הוא החלק השלישי מתוך ארבעה חלקים של הרומנים הנפוליטניים מאת אלנה פרנטה והוא ממשיך בדיוק היכן שקודמו הסתיים. הוא עדיין עוקב אחר חברותן של אלנה (לנה) ולינה (לילה) הפעם מגיל 25 ועד 32 (סוף שנות ה-60 עד אמצע שנות ה-70). הוא מתרחש בתקופה דרמטית בהיסטוריה של איטליה: מהפכת הסטודנטים, העימות בין הימין הפאשיסטי לקומוניזם ועלייתה של התנועה הפמיניסטית.

החלק השלישי עוסק בעיקרו בלנה ובחייה בפירנצה. ערב חתונתה היא מגיעה ללילה ומנסה לעזור לה. לילה חולה בעקבות עבודה קשה ומאומצת במפעל הנקניקים של ברונו סוקאבו שגם מטריד אותה מינית. היא ממשיכה לגדל את בנה ולבנות לה מעין משפחה עם אנצו. היא כמובן ממשיכה לשאוף להתקדם ולהתעשר ולעשות ככל שביכולתה על מנת להגשים את שאיפתה זו.

לאחר שהיא עוזרת לחברתה, לנה שבה לפירנצה ומתחתנת עם פייטרו, פרופסור באוניברסיטה, ונראה כי היא שכחה מאהבתה לנינו. גם הספר שפרסמה מתחיל להישכח מעט והיא מתחילה לחפש את עצמה. כאשר היא נכנסת להריון היא מחליטה להפוך לאשת משפחה למופת ומגדלת את בתה דדה ובהמשך בת נוספת (אלזה).

הקשר בינה ללילה - שבינתיים עושה חיל ומתברגת בתעשיית המחשוב המתפתחת עם אנצו - מתמעט והן בעיקר מדברות בטלפון ולא נפגשות. גם כשהן מדברות, לנה לא מספרת לה הכול. מערכת היחסים ביניהן כבר לא חזקה כבעבר, בעיקר מצידה של לנה שנראה כי מקנאה בהצלחתה ובאושרה של חברתה. כמו כן, לנה לא מרוצה ממהלך חייה: היא לא מצליחה לכתוב משהו ראוי לפרסום, האימהות קשה לה והיא לא אוהבת את בעלה ורבה עמו המון.

יום אחד, באופן מפתיע, בעלה מביא לביתם חבר שלו מהאוניברסיטה - את נינו ומכאן הכל משתנה.

דעתי על הספר:

החלק הזה הרבה יותר מורכב משני החלקים הראשונים והיה לי יותר קשה לקרוא אותו. הוא עמוס בפרטים פוליטיים שאומנם הכרחיים לעלילה אך מקשים לעקוב אחריה.

מצד אחד התאכזבתי בשל נוכוחותה הדלילה יחסית של לילה בסיפור אך מהלך חייה של לנה מצד שני בהחלט סיפק עניין רב והניע את העלילה. זו כבר לא אותה לנה פאסיבית וחסרת בטחון מהספרים הקודמים. היא התפתחה והפכה ללוחמנית וחזקה יותר, היא למדה לעמוד על שלה. הווידוי שלה בנוגע לקושי שהיא חווה עם לידת בתה הבכורה נגע לליבי וגרם לי להזדהות עמוקה. גם לי היה קשה מאוד כשנולדה בתי השנייה ובמילותיה של לנה מצאתי נחמה ובעיקר שותפה לגורל.

בחלק השלישי עולות שוב השאלות בנוגע ליכולת של הרקע הכלכלי והמשפחתי לקבוע את גורל האדם. האם עניים קשיי יום יכולים להצליח ולהתעשר או שמא גורלם ידוע מראש ולא משתנה? נראה כי לילה מוכיחה שהדבר אפשרי. דווקא זו שברחה מנאפולי מגלה לצערה שנאפולי והרעות החולות שבה לא עזבו אותה, לעומת זו שנשארה בה והצליחה לעלות לגדולה.

נכון שפחות התחברתי לחלק הזה בסדרה, אבל הוא עדיין היה מעניין וסוחף וכתוב באופן שרק פרנטה יודעת לכתוב – חשוף וכנה עד כאב. היה שווה לסיים את הספר בעיקר בשל הסוף המפתיע שלו. אני מודה שלסוף כזה לא ציפיתי. פרנטה שוב מוכיחה שהיא סופרת בחסד עליון.

אהבתם? שתפו!

ביו רחל

תולעת ספרים ואמא לשתי בנות שמעבירה להם את אהבתה לקריאה.

כתיבת תגובה

מה הדירוג שלכם לספר?

סגירת תפריט
דילוג לתוכן