את הספר הזה קראתי בצורה קצת שונה.
עלילת הספר מתחילה בשנת 1975, קופצת לשנת 2016, חוזרת ל 1975 ושוב ל 2016.
אומנם התחלתי את הספר כסידרו, אך כאשר עלילת הספר קפצה שוב לעבר, אני המשכתי לקרוא את ההווה ורק בסוף חזרתי שוב לעבר, לסגור כמה קצוות.
תחילתו של הספר בעבר, בשנת 1975, מרי מנהלת בית הארחה בבלקפול, היא נשואה באושר רב לתומאס אשר עובד במכרה פחם. הם יחד כבר מגיל 5, ולאחר שלוש שנים של ניסיונות הם מצפים להתבשר על כך שמרי בהריון.
אך הצרות הגיעו בצרורות.
הווה:
בת׳ ומייקל זוג נשוי. מכירים מאז שהם קטנים. יש להם בן בגיל 5 בשם ג׳ייק הסובל מאי ספיקת כליות, מצבו חמור והם זקוקים לתרומת כליה.
אימה של בת׳ מקבלת שבץ ולאחר זמן מה מתה ואיתה כל הסודות.
מרי היא אימה של בת׳, היא גידלה אותה כאם יחידנית ומעולם לא סיפרה לה מיהו אביה.
בת׳ ומייקל ילדים יחידים, ללא אחים וללא בני משפחה קרובים וזקוקים נואשות לתורם כליה לבנם. בת׳ מרגישה צורך עז לגלות מיהו אביה אולי דרכו תגיע הישועה.
כמה ימים לאחר לווית אימה היא הולכת לביתה במטרה לעבור על המסמכים של אימה בתקווה למצוא איזשהו שביב מידע. היא מוצאת משהו. אך לא מה שהיא ציפתה, אלא משהו מטלטל הרבה יותר. גם לסודות יש שכבות. ובכל זאת הטלטלה הזו הניעה שרשרת של גילויים. גם עבורה וגם עבור מייקל בן זוגה.
בספר דמות נוספת, דייזי, המהווה חוט מקשר בין מייקל, בת׳ ומרי. בין העבר להווה ובין ההווה לעתיד. תאונה קשה שקרתה לפני 40 שנה ואירועים נוספים אילצו את דייזי לקבל החלטות לא פשוטות שעיצבו את עתידם של כמה מהדמויות.
הספר מעלה מודעות לנושא ההשתלות, לתהליך שעוברות המשפחות, הן התורם והן הנתרם. אני מכירה מקרוב תורמת כליה אמיצה וזה לגמרי מהלך שראוי לכבוד והערצה.
מלבד זאת החלק העוסק במכרה הפחם מבוסס על סיפור אמיתי והיווה השראה לכתיבתו.
