Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
the_girl_you_left_behind
תגיות:
סופר/ת:
תאריך הוצאה: 2013
מספר עמודים: 435
הנערה שהשארתָ מאחור חובק את סיפורן של שתי נשים בלתי- נשכחות שעשורים רבים מפרידים ביניהן. בשנת 1916 יוצא הצייר אדוארד לֶפֶבְר אל החזית ומשאיר מאחור את אשתו סופי בכפר קטן בצרפת. כמעט מאה שנים אחר כך, דייוויד הלסטון משאיר מאחור את אשתו ליב כשהוא מת מוות פתאומי וחסר פשר זמן קצר לאחר נישואיהם. בין המאות ובין הנשים קושרת תמונה אחת – "הנערה שהשארתָ מאחור" – תמונה של סופי שצייר לפבר לפני צאתו למלחמה, ושאותה העניק דייוויד לליב בירח הדבש שלהם. אולם גורלה של התמונה ושאלת הבעלות עליה חושפים קשרים עמוקים בהרבה בין שתי הנשים ואת מאבקיהן למען הדברים שבהם הן מאמינות בכל לבן. הנערה שהשארתָ מאחור הוא בעת ובעונה אחת תעלומה המבקשת לבוא על פתרונה, רומן היסטורי וסיפור אהבה הסוחף את הקוראים למסע רגשי וספרותי מטלטל. ג'וג'ו מויֶס היא אחת הסופרות האהובות בעולם. גם ספרה זה, שתורגם לשלושים שפות, זכה למיליוני קוראים ולביקורות נפלאות.

הסיפור מתחיל בשנת 1916 בכפר סן פרון שנמצא תחת הכיבוש של הקיסרות הגרמנית, מה שנקרא גם הרייך השני עד נפילת השלטון בסוף מלחמת העולם הראשונה ב - 1918. כאשר אנו מצטרפים לסיפור הכפר הצרפתי הקטן חי תחת איום החיילים הגרמנים, המכונים על ידם "בושים", שם גנאי. תושבי המקום נאלצים לתת לחיילים את כל תוצרתם הטובה, אוכל, מצעים, חומרי הסקה, חיות המשק ומצטמצמים בהוצאות, אך המצב מביא אותם לידי עוני ורעב, וכמובן לשנוא את הכובש.

הרגשתי את טעם הגבינה. עמדתי למלא את פי בגבינת רבלושון, למרוח אותה על נתח הלחם החם, ואז להקפיץ ענב אל פי. כבר טעמתי את המתיקות  העזה, הרחתי את הניחוח העשיר. אבל הנה היא, היד של אחותי, אוחזת בפרק ידי, עוצרת בעדי. הצלחות התחילו להיעלם, הניחוחות חמקו ממני. הושטתי אליהם את ידי, אבל הם התפוגגו ופקעו כמו בועות סבון.

זהו חלומה העשיר בריחות ובטעמים של סופי, מדאם לפבר. בחורה צעירה המנהלת ביחד עם אחותה הבכורה הלן, אם לבת, ואחיה הצעיר אורליאן את בית הארחה הכפרי בסן פרון. בעליהם של השתיים יצאו אל שדה הקרב והידיעות שמגיעות מהם הן נדירות. כמעט רוב הכפר התרוקן מגברים, כולם במלחמה בתעלות או בשבי של הגרמנים ובעלי בריתם האוסטרו-הונגרים והעות'מאנים. שתי הנשים הצעירות מנסות לנהל את בית הארחה למרות הקשיים הכלכליים שגורמת המלחמה, חוסר נוכחות גברית להגנתן, והעובדה שמפקד הכוח הגרמני וחייליו נוהגים לסעוד שם במסעדה שבבעלותן, לא מקלה עליהן.

הסופרת ג'וג'ו מוייס מספרת סיפור על גבורה של אזרחים בזמן של מלחמה, בזמן שאנושיות, מוסריות וערכים עומדים למבחן אל מול מצבים בלתי אפשריים. על גבורה של נשים במצב של כיבוש גברי, המאיים לא רק מבחינה פוליטית אלא על נשיותן. מוייס מצליחה לטוות עלילה שלמה המתרחשת בתחילת המאה ה- 20 בצרפת. היא קופצת בזמן לאחור כדי להציג לנו את מדאם לפבר טרום נישואיה, ומצליחה לשמור על עיניין. סופי נישאה לצייר בשם אדואר לפבר אחרי תקופת חיזור נמרצת. בעלה צייר פרוטרט שלה ואותה תמונה נקראת "הנערה שהשארת מאחור". מה קורה כאשר הקומנדנט הגרמני המבקר תדירות במסעדה שלה, שם עין על התמונה? עד כמה תרחיק לכת סופי כדי לשמור על המזכרת היחידה שנותרה לה מבעלה שיצא למלחמה הגדולה?

ליב הלסטון, אלמנה צעירה בלונדון של שנת 2006, מנסה להתגבר על מותו הפתאומי של דיוויד בעלה האהוב. הוא מותיר אחריו את הבית היפה שתכנן כאדריכל בעל שם עולמי ובו התגוררו, ועל אחת מקירותיו תלויה תמונה בשם "הנערה שהשארת מאחור", תמונה שרכש לה בטיול לספרד. זהו הדבר היחיד בביתם שמעניק לליב מעט נחמה. מה יקרה כאשר צאצאיהם של בני משפחת לפבר ידרשו בחזרה את החזקה על התמונה? איך ליב תגיב? ואיך התמונה התגלגלה מצרפת של תחילת המאה לספרד? מוייס מספרת את סיפורה המיוחד של התמונה ועל חיי המעורבים בה, כל הידיים שעברה, לכל אחד מהם סיפור מיוחד. עד כמה תרחקי ליב לכת כדי לשמור על התמונה, והאם תצליח?

כמה נקודות שעלו בעת שקראתי את הספר:
1. הספר הזכיר לי בנרטיב הבסיסי שלו את הספר "הזמיר". קצין נאצי שמתנחל בביתן של צרפתיות ונוכחותו מאיימת ומסכנת אותן, ההתמודדות שלהן עם המצב.
2. הספר הזכיר לי במעט את "האישה בזהב" בהקשר של תמונות ורכוש שנבזז על ידי הגרמנים. במקרה של "הנערה שהשארת מאחור" מדובר בתקופת מלחמת העולם הראשונה, ואילו ב"אישה בזהב" במלחמת העולם השניה. הייחוד אצל מוייס הוא בהצגת תחושותיהם של מי שבבעלותם התמונה/רכוש, שהם לא בהכרח אלו שגזלו את הרכוש ואפילו אינם מודעים להיסטוריה שלו, וכך הציגה את הצד השני של המטבע באופן אנושי ולא שיפוטי. ב"אישה בזהב" היה זה המוזיאון בוינה שלא הסכים לשחרר את התמונה כי היא סימלה גאווה לאומית, והמאבק להחזרתה לצאצאית של האישה המופיעה בתמונה, היה  מאבק של צדק וכאן לא היה מקום לצד השני, והדבר מובן בהחלט.
2. כשאני קוראת ספרים הסצנות מצטיירות בראשי. בספר הזה לא פעם במקום "להלביש" את הדמויות בבגדים אופייניים למלחמת העולם הראשונה, הייתי "מלבישה" אותן בעיני רוחי בבגדים של מלחמת העולם השניה. לעיתים המחשבות והמושגים גלשו אל הגרמנים הנאצים, כי התיאורים על התנהגותם כל כך הזכירו את מה שהתרחש בתקופת השואה, אך הייתי צריכה להזכיר לעצמי שהספר אינו מדבר על ימי מלחמת העולם השניה ושאותה העת המפלגה הנאצית לא הייתה קיימת.

נהנתי מאוד מהספר, העלילה מעניינת וכתובה היטב. במלאכת מחשבת מוייס טווה את שתי העלילות ההיסטורית והמודרנית זו בזו, ולקראת סוף הספר אף כאריגת שתי וערב. היא מחברת בין החוטים הנמשכים מהעבר אל הווה מבלי ליפול לקלישאות.

זהו ספרה השלישי של מוייס שאני קוראת, היא מפתיעה בעלילה שונה בכל פעם מחדש, אינה תקועה על ז'אנר מסויים וזה נהדר. ממליצה.

אהבתם? שתפו!

הילה ארוון

אחרי שנים רבות של כתיבה למגירה, פרצתי אותה ואי אפשר לעצור אותי.

כתיבת תגובה

מה הדירוג שלכם לספר?

סגירת תפריט