הספר הוא צעד אמיץ של הסופרת לקחת נושא לא מוכר ולא נגיש ולהנגיש אותו לקוראים. הורים וילדים.
"לא פחות ולא יותר – להיות חלק בדיוק כמו כל אדם אחר"
גיבורת הספר היא יהב, ילדה רגילה, כמעט כמו כולם. למה כמעט? ליהב יש שיתוק מוחין. היא לא מסוגלת ללכת בכוחות עצמה, באמצעות שתי רגליה, אלא נעזרת בהליכון. מבחינתה הליכה של אנשים "רגילים" היא כמו מעשה קסמים.
יהב מסבירה לנו ששיתוק מוחין אינו מחלה אלא מגבלה פיזית קבועה. והיא גם מספרת לנו איך למעשה היא חיה ביום יום, מסתדרת ועושה דברים כמעט כמו כולם. איך אתם שואלים? לכל דבר יש פתרון פיזי. אך מה שחשוב ליהב יותר מכל זו מילה טובה, תמיכה והבנה.
היא גם נבהלת מרעשים וצלילים גבוהים אך גם לזה יש פתרונות מותאמים. וזה בעצם מה שיהב מבקשת בספר שיעשו עבורה את ההתאמות שיגרמו לה ויעזרו לה להתמודד ולהיות יחד עם כולם.
אז מהי המתנה של יהב? זו מתנה שהיא מעניקה לנו הקוראים. וזה את המודעות והרגישות לאחר ולסביבה בתקווה למציאות יותר מכילה ויותר רגישה.
הספר עוסק בנושא חשוב שגם מי שמוגבל פיזית ונראה שונה מכולם, יכול להיות חלק מהכלל, ושאם אנשים יהיו קצת יותר רגישים וישימו לב לסובבים אותם יהיה יותר נעים ונחמד לכולם. האיורים של שירה פלד צבעוניים ומאירי עיניים ובמיוחד אהבתי את זה שיש ייצוג בדמויות לכלל האוכלוסיה, מכל הצבעים ומכל המגזרים.
שירן מוגרבי, הסופרת, הינה בעצמה בעלת שיתוק מוחין והספר מבוסס עליה ועל חוויות ילדותה.
קריאה מאירה.