המתנדבת – סקירה של שרון בצלאל

כל חייה כשמירה שאלה את אמא שלה מיהו אביה, היא קיבלה תשובה מתחמקת שלא מדברים על העבר. מירה די ויתרה אחרי כל השנים שעברו והשלימה עם המצב עד ש… אימה היתה על ערש דווי.

בסיפורים האחרונים של אמא שלה, של ורה, הוזכר אביה של מירה. לא בצורה קונקרטית כי ורה אכן לא ידעה מי מהגברים שאיתם קיימה יחסים הוא אביה. היא כן אמרה לה שזה קרה בקיבוץ בשם שדות, בישראל, הזכירה שמות ותאריכים. היא לא נתנה לה את המידע רק בעל פה, היא גם הפנתה אותה למחברת כתובה, לגלויות ולתמונות.

מירה הופיעה עם מזוודה בשבילי הקיבוץ כשהיא בת 42 ונחושה לגלות את השורשים שלה היא אמנם איבדה את אמה אבל יש לה סיכוי למצוא את אביה ואולי גם אחים למחצה.

לפי מה שאמא שלה כתבה, היא הגיעה למשפחתו של רמי שגר בשדות. היא הכירה אותו, את אישתו ובניו. הם קיבלו אותה בסבר פנים יפות, חלקם יפות מידי… 😊
לאט לאט היא נטמעת בנוף הקיבוץ והופכת להיות אחת מהם. היא מתיידדת עם הפועלים התיאלנדים, יושבת בחברותא, מתארחת אצל המשפחות ועוברת לגור אצל עמליה שנמצאת בימיה האחרונים.

איך יגמר הביקור של מירה בקיבוץ? האם תמצא את התשובות לשאלות שלה?

לא תקראו, לא תדעו!

הספר כתוב היטב, יכולתי ממש להרגיש את אווירת הקיבוץ והמקום, השפה קולחת ומזמינה.
הסתקרנתי לקרוא על התעלומה של מה שקרה בקיבוץ לפני שנים והתאכזבתי שלא היה לזה מספיק מקום בספר. במקום זה תפסו אירועים שונים שקרו בקיבוץ לאו דווקא עם דמויות מפתח שתורמו לעלילה. הייתי רוצה לקרוא יותר על מירה ואמא שלה ועל המסע שלה לגילוי האמת. אבל, ויש אבל גדול… יש לא מעט יתרונות בספר שרק בזכותם אני ממליצה לכם לנסות לקרוא את הסיפור הישראלי הזה שכתבה גבירץ.

קריאה מהנה!