ג'ולייט היתה רק בת 17 כשאימה נפטרה, היא נשארה לבד בעולם שכן את אביה לא הכירה כלל. בגיל 18, היא גוייסה לשירות החשאי מבלי שתכננה. היא רצתה להתגייס לאחת מפלוגות הנשים אבל עם פרוץ המלחמה היא זומנה לראיון קצר שלאחריו היא מצאה את עצמה חלק ממוסד חשוב ויוקרתי, השירות החשאי.
בהתחלה התפקיד שהיא קיבלה לא היה זוהר במיוחד. היא הקלידה ותימללה שיחות שהאזינה להם, שיחות שלעיתים היו בהן מידע בעל ערך. המנהלים בארגון ראו והעריכו את הרצינות של ג'ולייט והחליטו להעמיד אותה למבחן שבסופו היא קיבלה קידום גדול. התפקיד משמעותי יותר, רמת הקושי עלתה. היא לא מסתתרת כבר מאחורי מכונת הכתיבה, היא סוכנת לכל דבר.
היא נשאבת לעולם של צללים, תכחים, סכנות ובעיקר סודות, היא עכשיו משחקת במגרש של הגדולים.
ג'ולייט שרדה את המלחמה כדי לספר, עשר שנים לאחר מכן אנחנו פוגשים אותה כמפיקת רדיו בבית הספר. היא המשיכה בחייה, לא היה לה בן זוג ולא הקימה משפחה. חייה בסך הכל התנהלו כשגרה עד ש…
עד שהתחילה לקבל מסרים מן העבר, איומים, רמזים ודברים מטרידים. לא רק מסרים מן העבר אלא גם אנשים שהיו קשורים לשירות שלה בארגון צצו משום מקום. מסתבר שאי אפשר לברוח מן העבר, לשירות שלה היו השלכות גם על עתידה.
מי מאיים על ג'ולייט ולמה? איך זה יגמר?
כל זאת במתמללת.
ניכר כי הסופרת עשתה תחקיר מעמיק בנושא. היא מציינת בדבר המחברת כי העלילה עצמה היא בדיונית אבל יש בה חלקי אמת שהיא ליקתה בתחקירים שלה. הספר כתוב ברוח התקופה, אם מבחינת ההומור וההתרחשויות ואם מבחינת המנהגים של אותה תקופה.
העלילה היתה נראית לי מעניינת, קראתי המלצות רבות על הספר, אך לצערי לא הצלחתי להנות ממנו כמו שקיוותי, כמו שאחרים נהנו, כמו שחשבתי שאהנה.
משום מה לא התחברתי לכתיבה, לא התחברתי לדמויות, לא הצלחתי להכנס את תוך הסיפור. היתה לי תחושה כי הספר התרכז בשיחות ובמה שקרה ופחות בעומק של הדמויות ובאירועים מעניינים ומשמעותיים.
אולי זאת אני, יש מצב. יש לספר ביקורות טובות ולצערי איני יכולה להצטרף אליהן. לגמרי מציעה לכם לבדוק אותו מקרוב ולשפוט בעצמכם.
