אני כל כך אוהבת סיפורי אהבה "קטנים" של אנשים רגילים. הם הרבה יותר מרגשים אותי מסיפורי אהבה גדולים של משפחת המלוכה (היי הארי ומייגן). יש בהם משהו קסום שגורם לך להתחיל לחשוב שיום אחד זה יכול לקרות גם לך…
הספר הקטן והמקסים הזה מספר על אהבה בין גבר ואישה, אהבה לאוכל טוב, אהבה לספרים ואהבה לפריז. יש בו את כל המרכיבים הסודיים לספר מהנה. אני מודה שהתחלת הספר הייתה קצת מבלבלת עבורי, לא הבנתי מה אני בעצם קוראת, ולקח לי זמן להיכנס לסיפור ולהיקשר לדמויות, אך ברגע שנשאבתי אליו לא יכולתי להניח אותו. הוא כמו מקרון קטן ומתוק בטעם שוקולד שאי אפשר להפסיק לאכול.
אורלי ברדן, יפיפייה פריזאית בת 31, היא שפית ובעלת מסעדה קטנה בשם 'לה טמפ דה סריז'. אביה נפטר לא מזמן והוריש לה את המסעדה, ויש לה בן זוג בשם קלוד. יום אחד היא מגיעה הביתה אחרי העבודה רק כדי לגלות שקלוד נעלם ולקח אתו את כל חפציו. במקום שיחת פרידה הוא משאיר לה פתק מעליב למדי. מערכת היחסים ביניהם נראתה מוזרה לכולם סביבה, אך אורלי המופתעת ושבורת הלב מוצאת נחמה בספר 'חיוכים של נשים' שכתב סופר בריטי בשם רוברט מילר.
אורלי, שנחושה בדעתה לפגוש את הסופר שספרו הציל את חייה, יוצרת קשר עם בית ההוצאה 'אופל', שהוציא לאור את הספר וכך היא מגיעה אל העורך שלו, אנדרה שאבאנה. מכאן מתחיל סיפור עלילה משעשע שמסופר מנקודת המבט של אורלי ומנקודת המבט של אנדרה לסירוגין. אני מודה שאת נקודת המבט של אנדרה אהבתי יותר, ומצאתי את עצמי צוחקת בקול רם לא מעט. בדרך נפגוש גם את אדם גולדברג, הסוכן של רוברט מילר וחברו הקרוב של אנדרה, שאת הדיאלוגים ביניהם אהבתי במיוחד, את מסייה ז'אן פול מונסיניאק, המוציא לאור והבעלים של ההוצאה, שברגע האמת מתגלה כאדם ישר ואכפתי, ואת ברנאדט, חברתה הטובה של אורלי, בחורה כנה וישירה שלא בהכרח תגיד לך את מה שרצית לשמוע. וכן, נפגוש גם את הסופר רוברט מילר. אבל רק רגע, מי הוא בעצם רוברט מילר?
פסק הדין:
אחרי התחלה קצת מקרטעת מצאתי את עצמי קוראת את הספר לאט במכוון. צחקתי, חלמתי, טיילתי עם אורלי ברחבי פריז, אכלתי עם אנדרה במסעדות צרפתיות ורק קיוויתי שלא יגמר לי. כבונוס יש גם מתכונים של הארוחה שבישלה אורלי בסוף הספר. אין לי ספק שלא אנסה אותם – אני בשלנית לא משהו בכלל, אבל אין לי ספק שאתם צריכים לקרוא את הספר הזה. וגם לטוס שוב לפריז.
