זהו לא סיפרה הראשון של שמרית הילל
אבל זהו ספר ראשון שלה שאני קוראת, רשמתי לעצמי לקרוא את הספרים הקודמים.
אומרים שצרות גדולות באות בצרורות..
מאיה טלמור, נכדתו של שר הביטחון לשעבר. את שירות הצבאי עושה בקריה במשרד הביטחון, בתפקיד מתכנתת מחשבים.
מה לה ולמחשבים זה לא ברור בכלל אבל הצבא החליט שכנראה יש בה קישורים חבויים…
את עמוס קצין במשרד הביטחון היא מכירה במהלך שירותה הצבאי, היא הופכת להיות בת טיפוחיו לאורך כל השירות הצבאי.
רגע לפני השחרור שמסלול חייה באזרחות ברור ומתוכנן מקבלת הצעה לעבור עם המשלחת למנהטן, היא מסכימה כי עמוס עובר עם המשפחה שלו, עמוס הוא סוג של בית עבורה, עם כל הקושי של הניתוק המשפחתי העוטף בארץ, אחרי התחבטויות רבות מחליטה לעבור.
התאקלמות במנהטן טובה לה, והיא מצליחה ללמוד להעביר הקורסים למרות שלרוב נשלחת לתקלות קלות יותר מיתר חבריה. בתפקידה היא מעבירה קורסים ומלמדת שימוש בתוכנות ואפליקציות, אפילו מצליחה להפתיע את עצמה ביכולת הלמידה וההדרכה שלה.
ביום אחד בהיר קר וגשום, נחקרים "הקודקודים הגדולים" של המשלחת במשרד הביטחון ומאיה מקבלת שורת מיילים מאיימים ומסתוריים שמאשימים אותה בגניבה של שבע מיליוני דולרים.
מכאן מסלול חייה הנוח והשגרתי נכנס לסחרחורת של תעלומת מתח אשר הולכת ומסתבכת, למי עליה לפנות למי תוכל להאמין?? הפחד מהלא נודע זורק אותה מנקודה אחת לשנייה, הגילויים והסודות המשפחתיים קשים, האם כל חייה שקר אחד גדול? כוחות הנפש שמאיה צריכה בשביל לעבור את הבלאגן שהיא נכנסה אליו.
מאיה מתגלה אישה חזקה, שעומדת על שלה שנלחמת באמת שלה, שום דבר לא מפיל אותה היא מאמינה בעצמה ולרגע היא לא מקבלת את המצב כמו שהוא, היא נלחמת כמו לביאה.
לכל אורך הקריאה הייתי במתח מהפרק שהסתיים, רציתי להתחיל כבר את הפרק הבא בשביל לדעת לאן הדברים לוקחים את העלילה
שמרית הילל היא עיתונאית, מנחת טלוויזיה לשעבר, סופרת, מאמנת אישית ומעבירה הרצאות וסדנאות העצמה ברחבי הארץ…זהו ספרה הרביעי
