Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
המרגל מהקומה הרביעית
תגית:
סופר/ת:
סוגה:
מוציא לאור:
שנת הוצאה: 2020
מס' עמודים: 284
עיטה אדירה נשמעה מכיוון הדלת של חוג חובבי הרדיו בדמשק. מואיז ורוזין קפאו על מקומם. מי גילה שהתקשרנו לתחנת חובבי רדיו בישראל? לחדר פרצו בסערה שלושה אנשי ביטחון באקדחים שלופים. "מה קורה פה? מי אתם?" צעקו על שני הילדים. "אה... אה... אנחנו שייכים לחוג של חובבי רדיו צעירים," גמגמה רוזין חיוורת. איש הביטחון רכן אל המַשדֵר ונדהם: "אתם מדברים עם ישראל?" "לא, לא..." לחש מואיז מאובן מרוב אימה. "אתם מדברים עם הציונים? אתם מרגלים!" ספר מתח היסטורי זה מגולל את סיפורו המסעיר של אלי כהן, גדול המרגלים הישראליים בכל הזמנים, הלוחם שהיה לאגדה כשנכנס לבדו אל "לוע הארי" – דמשק, בירת סוריה העוינת. בשנת 1961, לאחר אימונים מפרכים בריגול והצפנה בישראל, חדר אלי כהן ללב דמשק בזהוּת בדויה. בתוך זמן קצר, בתעוזה ובכישרון נדיר, הצליח להתיידד עם בכירי הצבא והמִמשל הסורי. באמצעות שידורי מוֹרְס חשאיים, חשף את הסודות הסורים הכמוסים ביותר בפני המודיעין הישראלי, והפך ל"עיניים ואוזניים" של מדינת ישראל בסוריה. קבוצת חובבי רדיו צעירים מגלה בדרך מדהימה שחייו של אלי כהן בסכנה. האם יספיקו הילדים להזהירוֹ ולהצילוֹ מחבל התלייה? הספר מגולל גם את עלילותיהם הדרמטיות של אנשי המחתרת הציונית במצרים, גיבורי "עסק הביש", ואת עלילות "המרגל על הסוס", וולפגַנג לוֹץ, שפעל במצרים במקביל לאלי כהן

יוסקה יריב היה מפקד יחידה סודית של חיל המודיעין. הוא קיבל משימה מדוד בן גוריון למצוא סוכן חשאי שיחדור לתוך סוריה ויהיה להם עיניים ואוזניים במדינה המסוכנת הזו. זה היה חשוב מאוד במיוחד לאור המצב הרגיש והנפיץ ששרר במזרח התיכון באותה תקופה, לאחר מלחמת סיני. אלי כהן, התאים להם בדיוק למשימה, הוא פטריוט שעלה לפני 3 שנים ממצרים, בחור מוכשר, שולט בשפות רבות, הוא בטוח לא יהיה סוכן כפול כפי שחששו אם היו מגייסים מקומי.

אלי אומן במשך חודשים רבים, עבר מבחנים לא פשוטים ובסוף התקופה נשלח לארגנטינה כדי לבנות את סיפור הכיסוי שלו, איש עסקים שחולם לחזור למולדתו, לסוריה. בכל פעם שאלי יצא מישראל הוא יצא כאלי כהן למדינה כלשהי באירופה, שם החליף זהות ובגדים והמשיך לארגנטינה או לסוריה ככמאל אמין ת'באט. בארגנטינה הוא התערבב עם אנשים חשובים גם מסוריה וגם מהצמרת המקומית. הוא הצליח לרקום קשרים הרבה יותר טוב ומהר ממה שחשב לעצמו עד שלאחר כמה חודשים טובים הוא ומפעיליו הרגישו שסיפור הכיסוי שלו הושלם וזה הזמן שלו להגיע לסוריה ולהתחיל בתפקידו.

הוא שכר דירה ממש בכניסה למפקדת הרמטכל הסורי שם הצפין הודעות ששלח אותן במורס לארץ בשעות קבועות לפי נוהל מוסכם. לאט לאט, בסבלנות ובעיקר בנחישות ובאומץ רב הוא חדר לצמרת הסורית במסווה של איש עסקים פטריוטי סורי והגיע למידע כל כך סודי ורגיש שגם הוא וגם מפעיליו לא חלמו עליו.
מידי כמה חודשים, הוא קיבל הוראה לחזור ולבקר את משפחתו, שבנתיים הלכה והתרחבה. נדיה אישתו, גידלה את שתי הבנות שלהם לגמרי לבד וחלמה שיחזור הביתה, עם הזמן הצטרף גם בן שלישי למשפחה. במשך זמן השהות שלו בסוריה, הוא אפילו לא התקשר למשפחתו ותירץ את זה שהוא עוסק בבטחון המדינה ואסור לו, הוא במשלחת של קניות במשרד החוץ. מיותר לציין את הקושי של נדיה שנשארה בארץ לגדל לבד את ילדיהם ואת חוסר האונים והוודאות שהיא חשה כשחיה בניתוק מוחלט מבעלה. הניתוק מהמשפחה הקשה גם על אלי, אך הוא היה מקצועי ומיומן ולא נתן לכך להשפיע על הביצועים שלו, הוא כאמל אמין ת'אבט, איש עסקים סורי שמוכר ומשווק שולחנות שש בש.

הוא אף הגיע לקשרים טובים והדוקים לצמרת ההנהגה והצבא של סוריה, כך יכל להעביר ידיעות בעלות ערך רב לישראל כמו על מיקום המוצבים הסוריים, מידע על עסקאות עם רוסיה ואפילו מידע על מקורות מים לישראל, מקורות הירדן. כשהסורים הרגישו שמידע זולג החוצה, דווקא חברו הטוב החל לחשוד בו והדרך למאסר שלו היתה קצרה. כוחות גדולים פשטו על ביתו שבדמשק, ריתקו אותו למיטתו ובנתיים בצעו חיפוש מעמיק בדירה. למרות שהחביא את "הדברים הרגישים", הכוחות מצאו את חלקי המשדר, לבנת חבלה, אקדח וציאניד. אלי כבר לא יכול היה להכחיש. עינו אותו במעצר, אך הוא לא מסר להם את המידע שהם רצו לשמוע, הוא היה חזק משום שהיה בטוח בצדקת הדרך שלו. לאחר משפט בזק נגזר עונשו – מות בתליה.

אלי כהן הוצא להורג ב 18 למאי 1965לפנות בוקר בכיכר העיר. גופתו התלויה הושארה בכיכר זמן רב שעל גופו תלוי שלט עם גזר הדין שלו, למען יראו ויראו. מאוחר יותר מצאו כתובת על הקיר בתא שהיה כלוא: "אני לא מצטער על מה שעשיתי. אם יש בי צער, זה על מה שלא עשיתי ויכולתי לעשות". אני חושבת שהמשפט הזה מתאר בדיוק את האישיות שלו (ממה שהתרשמתי כמובן).

עלילה קצרה ונוספת שהתרחשה במקביל היא סיפורו של גרמני (לכאורה) ששמו היה וולפגנג פיץ שהעביר ידיעות מהגזרה המצרית והיה חובב שמפניה מושבע. הוא גר עם אישתו בחוות סוסים יוקרתית בגיזה ושם התרועע עם אנשי צמרת. שני הסוכנים החשובים הללו נתפסו בהפרש של חודש ימים האחד מהשני. על פיץ גזרו מאסר ועבודות פרך.

אורה מורג כתבה ספר אולי עם אוריינטציה לנוער אך ספר שכל מבוגר באשר הוא יוכל להתחבר אליו. מלבד העובדה ששלבה את סיפור חוגי הרדיו של הילדים הישראלים והמיצרים שיצרו קשר בניהם וניסו להציל אותו, למיטב ידיעתי היא נצמדה לעובדות. הספר מרתק, כתוב היטב, מומלץ בחום לכל גיל!

אני מודה שממרום גילי המופלג לא הייתי מצוייה בפרטים, בסיפורו המדהים של אלי כהן. לפני מספר חודשים צפיתי בהדיקות במיני סידרה המצויינת ששודרה בנטפליקס ונדהמתי לגלות על תעוזתו של האיש. גם אם חלק בדוי בסדרה, אפילו אם קמצוץ מזה נכון, מעשיו של אלי כהן הם הרבה מעל מה שאדם רגיל מסוגל לעשות. כשקיבלתי הצעה לסקור את הספר שלפנינו, ברגע הראשון רציתי לוותר וכשהבנתי שהסיפור מספר את סיפורו של אלי, לא היתה לי אפילו התלבטות. הסיפור הוא היסטורי וחשוב מאין כמוהו, כולנו צריכים לקרוא או לצפות בסדרה כדי לדעת יותר על מה שהאיש הזה עשה למען כולנו.

גם אם היו סתירות או אי דיוקים וגם אם זה לא מה שקרה בדיוק, אנחנו לומדים על אלי כהן, על תעוזה, ציונות, נחישות, כשרון, הקרבה, אומץ לב ודבקות במטרה.

 

 

שרון בצלאל

אמא לשלושה, אין לי דקה לנשום אבל בולעת ספרים כאילו אין מחר.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן