Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
המפתח
תגית:
סופר/ת:
סוגה:
מוציא לאור:
ספר:
שנת הוצאה: 2021
מס' עמודים: 336
זמן קצר לאחר שאלן קרוסבי מתחילה את עבודתה כאחות מתלמדת במוסד הפסיכיאטרי “אמברגייט“ היא נדרשת לבצע תהליך קבלה למטופלת חדשה בשם איימי סאליבן, נערה צעירה שהובאה למקום בידי אביה. איימי מעולם לא דמיינה שאשפוז כפוי יהיה תחנה במסלול חייה, אבל הנערה הדעתנית, הגאה והחריפה יודעת שאין לה ברירה. אלו הן שנות החמישים, ואף שהמקום כבר לא נקרא באופן רשמי “בית משוגעים“, רבים מהמאושפזים, כמו איימי, נכלאים בו בגלל צירוף של נסיבות חיים אומללות והגדרות חברתיות מיושנות. כחמישים שנה מאוחר יותר, שרה מרגישה משיכה משונה ל“אמברגייט“, שכעת הוא בניין מתפורר שעומד בפני הריסה. היא מודעת לכך שייתכן שהמחקר העצמאי שלה על המקום נועד רק להסיח את דעתה משיברון הלב שחוותה ומתחושת ההחמצה הבלתי נסבלת שמתלווה אליו. אבל זו לא רק הסחת הדעת. לשרה יש תחושה חזקה שבפאזל שמרכיב את סיפור חייו של אביה חסר חלק, והיא חושדת שהחלק החסר קשור במוסד הזה. סיפוריהן של שלוש הנשים - אלן, איימי ושרה - שונים זה מזה ומתרחשים בתקופות שונות, אך בכולם מתוארים כאב, תסכול וקושי שהחיים גרמו להן, לצד כוחם של חמלה אנושית, אהבה וקבלה ללא תנאים. כל אלה יוצרים עלילה סוחפת שמצליחה לגעת ברגש וגם לעורר מחשבה - במהלך הקריאה וזמן רב לאחר סיומה. קתרין יוז היא מחברת רבי–המכר הבינלאומיים ‘מכתב שנשכח‘, ‘הסוד‘ ו‘ההבטחה האחרונה‘, שראו אור בעברית בהוצאת מודן. “חוויית קריאה שוברת לב ומלאת עוצמה.“ - הסאן

שרה היא גרושה בת 38 שעובדת לפרנסתה כספרנית. במקביל לעבודתה כספרנית היא גם כותבת ספר ולשמו היא עורכת מחקר על בית חולים לתשושי נפש בשם אמברגייט שהיה פעיל סביב 1870 עד כמאה שנים לאחר מכן. לטובת המחקר היא מגיעה פיסית למבנה שנוצר נטוש ושם לגמרי במקרה היא מוצאת מזוודות בעליית הגג עם חפצים אישיים, ככול הנראה של מטופלים. שרה לא חוקרת על המוסד הזה במקרה, יש לה עיניין לא סגור עם אבא שלה והיא מרגישה שהמחקר שתעשה יסביר לה דבר אחד או שניים על עברו של אביה.

מנקודה זו הסיפור חוזר אחורה בזמן ומתמקד במתמחה אלן קרוסבי שהחלה את עבודתה כאחות מתלמדת.

ממש ביומה הראשון בעבודה היא פוגשת את איימי סאליבן, נערה צעירה שהגיעה עם אביה. איימי טוענת כל הזמן שהיא בריאה ונפשה ולא צריכה להיות שם והצוות כמובן שלא מקשיב לה.
בתחילה אלן מתקשה לתפקד במקום שבו נמצאים תשושי גוף ונפש, במקום שבו לא פעם מתעללים במטופלים, במקום שבו אנשים הגיעו לשפל המדרגה. היא מצליחה לאסוף את עצמה בכל זאת, לתפקד, ולנסות לעשות את הכי טוב בשביל המטופלים, אין ספק שאמברגייט זה לא המקום שעליו חלמה לעבוד בו.
איימי הצעירה נוגעת לליבה של אלן מאחר ורוב המטופלים הם מבוגרים ואיימי היא צעירה ויפה. היא מחליטה לקחת אותה כפרוייקט ועושה הכל כדי להגן עליה מפני כל הרעות החולות של המקום (שלא נדע).

דר' למבורן החליט לקחת את איימי כפרוייקט משלו. היא סיקרנה אותו, דווקא משום שהיא צעירה וורבלית מאוד, הוא קיווה שהיא תשתף איתו פעולה. הוא ניסה לדובב אותה בדרכים שונות כדי שתספר לה על זכרונות הילדות שלה, הוא רצה לנסות לטפל בה בדרכים לא דרכים כמו הזרמת חשמל למוח תחת הרדמה. הוא כל הזמן חזר ואמר לה "המפתח לחופש שלך לא נמצא בצרור שתלוי על החגורה של האחות, הוא נמצא כאן בתוך הראש שלך".
הוא ניסה להגיע אליה בכל מחיר, היא היתה תעלומה והוא רצה לפענח אותה.
מה יקרה לגיבורות בהמשך? איך יפגשו הסיפורים של אז והיום? הכל בספר שלפניכם.

קראתי את כל ספריה של יוז שתורגמו לעברית ואהבתי את כולם, פה אני מודה שהתאכזבתי מעט. משהו בעלילה לא סחב לי עד הסוף, לא ממש התחברתי לשום דמות מה שהיה מחבר אותי יותר לספר. לא ממש יודעת להצביע על משהו מסויים אבל זהו מבחן התוצאה בסופו של דבר. אולי כי באתי עם צפיות גבוהות מידי…
הסיפור היה מעניין בסך הכל, אני אוהבת שילובים של אז והיום, אני אוהבת דרמות ושלדים מן הארון שיוצאים אבל הרגשתי שהפעם יוז פספסה מעט.

אולי זו אני ולא הספר? יש מצב. מה אתם חשבתם על הספר?

 

שרון בצלאל

אמא לשלושה, אין לי דקה לנשום אבל בולעת ספרים כאילו אין מחר.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן