Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
המעניק
קטגוריה:
סופר/ת:
סוגות: ,
מוציא לאור:
ספר:
שנת הוצאה: 2014
מס' עמודים: 151
"לג'וֹנַס אין תפקיד," הודיעה לקהל, ולבו של ג'וֹנַס נפל. והיא המשיכה. "ג'וֹנַס נבחר. " הוא מצמץ בעיניו. לְמה היא מתכוונת? הוא חש בגל של סימני שאלה הגואה בקהל. גם הם, כמוהו, היו מבולבלים. היא הכריזה בקול תקיף ומצווה, "ג'וֹנַס נבחר להיות מקבל הזיכרון הבא שלנו. " ואז שמע את ההתנשמות - את שאיפת האוויר הפתאומית, החדה מרוב תדהמה, בקרב כל האזרחים שישבו באולם. הוא ראה את פניהם; את העיניים המתרחבות ביראת כבוד. ועדיין לא הבין. ג'ונס מחכה בדריכות לטקס ה-12. זה הטקס שבו יודיעו לו ולכל הנערים בשכבה שלו מה התפקיד שהקהילה בחרה בשבילם. אבל כשתורו מגיע, הוא מקבל תפקיד שלא שמע עליו מעולם. מסבירים לו שזה תפקיד מיוחד במינו, ושהוא צריך להיות גאה שזכה בו. ג'ונס הגאה הולך לפגוש את "המעניק", האיש הזקן שימסור לו את הזיכרונות. תחילה את זיכרון הקור והרטיבות של השלג, אחריהם את זיכרון הצבעים המדהימים של הקשת בענן. אחר כך מגיע זיכרון הכאב, הצער, המשפחה, האהבה. ג'ונס מרגיש לראשונה את טעם החיים, ויודע שהוא בסכנת מוות.

"המעניק" הוא הספר הראשון בסדרה התרחשת בעולם שלנו, בעתיד. לא ברור לנו בדיוק מתי – אבל האנושות עברה כמה דברים קשים, בנייה וחורבן של קהילות, ערים ומדינות. החיים המתוארים לנו לאורך הסדרה מתקיימים בקהילות, והם יותר פשוטים מאלה שאנו חיים היום, מכל מני בחינות. בכל ספר אנחנו פוגשים דמות ראשית ומתמקדים במסע האישי שהיא עוברת. בחלק מהמקרים, ההשפעות של המסע האישי של הדמות יוצאות מעבר לגבול הקהילה שבה היא חיה.

מה קורה בכללי: הסדרה מתרחשת בעולם שלנו, בעתיד. לא ברור לנו בדיוק מתי – אבל האנושות עברה כמה דברים קשים, בנייה וחורבן של קהילות, ערים ומדינות. החיים המתוארים לנו לאורך הסדרה מתקיימים בקהילות, והם יותר פשוטים מאלה שאנו חיים היום, מכל מני בחינות. בכל ספר אנחנו פוגשים דמות ראשית ומתמקדים במסע האישי שהיא עוברת. בחלק מהמקרים, ההשפעות של המסע האישי של הדמות יוצאות מעבר לגבול הקהילה שבה היא חיה.

ובספר הזה?
ב"המעניק" אנחנו פוגשים את ג'ונס. הוא בשכבת הגיל 11 וממש בקרוב יתקיים הטקס השנתי והוא יהפוך ל-12. יחד עם ההתקדמות ל-12, הנערים שהגיעו לבגרות מקבלים את המקצוע שלהם בקהילה. הקהילה שבה ג'ונס חי היא מתקדמת ובעלת חוקים ברורים, והמקצועות בה שונים ומגוונים. כל אחד משובץ בהתאם ליכולותיו וכשרונותיו. בזמן שחבריו של ג'ונס יודעים מה היו רוצים להיות, ג'ונס מרגיש חוסר וודאות לגבי העתיד שלו. בזמן הטקס, קוראים לכל אחד מהנערים והנערות, מספרים בקצרה על חייהם עד כה ומציגים בפני כולם את התפקיד אליו נבחרו. אך למרות ששאר הקבוצה מקבלת שיבוצים, מנהלת הטקס מדלגת על ג'ונס. היא חוזרת אליו בסוף, והוא מגלה יחד עם כל הקהילה, שהוא נבחר להיות מקבל הזיכרון.
למחרת ג'ונס מתחיל את ההכשרה שלו – הוא פוגש את מקבל הזיכרון הקודם, אדם קשיש ומתבודד, המבקש מג'ונס לקרוא לו "המעניק". ג'ונס לומד מהמעניק על העולם, ולא רק על הקיים – אלא גם על מה שהיה פעם. יחד, מתחזקת בשניהם ההבנה שדרוש שינוי.

מה חשבתי?
את הספר קראתי לפני כמה חודשים. אהבתי את הרעיון ואת בניית העולם. אהבתי את הקהילה הכביכול-אוטופית, ואת הסיפור. למרות שהסיפור זרם והקריאה הייתה נעימה, היה לי קשה קצת עם סגנון הכתיבה, ועם ריבוי ההדגשות שהופיעו בתוך הטקסט – סביב מונחים, מקצועות, תפקידים ועוד (בספרי ההמשך אין את ההדגשות האלה כמעט בכלל). ובעיקר היה לי קשה עם הסוף – כי הרגשתי שבעצם כל הספר היה אקספוזיציה לנקודה הזאת, ומכאן יכול להתחיל הסיפור, אבל במקום זה.. הוא נגמר. (אחרי 151 עמודים בלבד!)
נשארתי דיי מופתעת ומאוכזבת.

למרות זאת, חשוב לי לספר שהסיפור מעניין, הקהילה שג'ונס חי בה בנויה בצורה טובה ואמינה, והקריאה זורמת ומהירה. הספר הוא טריגר לחשיבה ומעלה שאלות רבות כלפי החברה – שאלות של יחסים בין אנשים, מוסר, איך נכון להנהיג, ועוד. כשמסיימים אותו בהחלט נשארים עם תהיות ורעיונות, וממשיכים לעבד אותו גם אחרי סיום הקריאה.

לא הייתי בטוחה אם אפרסם סקירה על הספר, אבל אחרי שהתגלגלו אליי ספרי ההמשך – "הכחול האבוד","שליח" ו"בן", וסיימתי את הסדרה כולה, הרגשתי שיש פה משהו מעניין לספר עליו. הסקירות על ההמשכים יתפרסו בקרוב, ובינתיים אתן את השורה התחתונה, שהפעם מתחלקת לשתיים – אני לא ממליצה לקרוא את "המעניק" כספר בודד, וכן ממליצה על הסדרה כסדרה. הרחבה על זה תגיע בסקירות ההמשך 🙂

קראתם? קראתן? אשמח לשמוע ולדבר על הספר בתגובות!

גלי שטרן

מטפחת עציצים, מכורה ללונדון, אוהבת אנשים ותמיד עם ספר ביד (או מקסימום בתיק).

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן