רומן היסטורי שמתרחש בגטו היהודי בעיר ונציה באיטליה של סוף המאה ה-16. אנו מתוודעים לסיפורה של חנה לוי, מיילדת יהודייה ופשוטה.
לילה אחד דופקים על דלת דירתה והיא נדרשת להגיע ולסייע בלידה שהסתבכה של אישתו של אציל עשיר, נוצרי גוי. האציל, רוזן שאישתו בסכנת חיים, מבטיח לשלם לה סכום גבוה מכוון ששמע על יכולותיה המופלאות להציל את העוברים והיולדות.
באותה תקופה תקנות הממשל אסרו על יהודים לתת טיפול רפואי לנוצרים, האווירה בה חיו היהודים הייתה של שנאת ישראל ועלילות דם. לעזור ליולדת הגויה היא פשע למעשה עליו המיילדת חנה יכולה לשלם בחיה אם ילשינו עליה. היא מתלבטת אבל בסופו של דבר מחליטה לקחת את הסיכון ויש לה סיבה טובה לעשות את זה. היא זקוקה נואשות לכסף מכיוון שבעלה יצחק נלקח בשבי והיא מעוניינת לפדות אותו. חנה יוצאת אל הארמון המפואר של הרוזן ומאותו רגע חיה עוברים תהפוכות.
במקביל לסיפורה של חנה מסופר סיפורו של יצחק בעלה, אשר יצא למסע עסקים, להפלגה שתניב לו רווחים, אך הגורל התאכזר אליו והוא נלקח בשבי. הסופרת מתארת את חייו בשבי על האי, את סכנת החיים שבה הוא חי והעובדה שאינו יודע אם יתעורר למחרת בבוקר. יצחק מנסה לשרוד, חי בדוחק ובעליבות, אזוק בשלשלות בידיו וברגליו כעבד נרצע עם איום התלוי מעל ראשו שאם יעשה בעיות הוא ישלח אל בטן אחת האוניות לחתור עם עבדים נוספים עד שיתמוטט.
חייו של יצחק הם כמו סחורה העוברת מיד ליד, מבעלים חדשים אחד למשנהו, לאחר שנמכר במכירת עבדים ושבויים פומבית.
לסיכום, היה נחמד להכיר מקרוב את חיי הקהילה היהודית בוונציה של תקופת הרנסאנס, הנושא בו בחרה הסופרת סקרן אותי מתוך קריאה ראשונית של התקציר. אך לצערי זאת הבטחה שלא מומשה. היה חסר לי קצת בשר, עוד תוכן. הספר היה קצר מדי ולפעמים ממש לא אמין. כמו למשל בנוגע למנהגים היהודיים או הרפואיים. דוגמא קטנה בנוגע למנהגים היהודיים: הרב של הקהילה מגיע לדירתה של חנה וקודם כל מנשק את האצבעות שלו ואחרי זה את המזוזה כאשר בדרך כלל עושים ההפך. בנוגע לתחום הרפואי: כמה נפלאות אפשר לעשות עם שמן שקדים? כנראה שהכל! אני מניחה שהיו עוד תרופות טבעיות של מרפאים עממיים בעבר, הסופרת ציינה כל הזמן את שמן השקדים כבעל סגולות מרפאות, חיטוי ועוד… לי זה נראה שטחי. ובקיצור, ספר חביב, אך לא יותר מזה.
