המטופלת השקטה – סקירה של רעות אסתר פנקוס

מהרגע שקיבלתי את הספר הזה, לקחו לי בערך 24 שעות עד לרגע שבו אני כותבת את הסקירה, זה היה יכול להיות מהיר יותר אם לא הייתי צריכה גם לאכול ולישון.

אלישה ברנסון היא ציירת מפורסמת ונשואה לצלם גבריאל, הם זוג מושלם, וגם אם הם רבים לפעמים, אין שום דבר שחדר המיטות לא יכול לפתור(אל דאגה אין תיאורים מפורטים בחלקים אלו) לכן זה די מפתיע, כשערב אחד אלישה מחליטה לרצוח את בעלה ולעטות על עצמה מסיכה של שתיקה ארוכה, היא עוד מספיקה לצייר ציור אחד אחרון ואז מתנקת את עצמה מהעולם.

בבית החולים הפסיכיאטרי בו היא מאושפזת כבר התייאשו ממנה, ולא מאמינים בה או בזה שהיא תוציא מילה אי פעם מהפה, אבל כשמתפנה משרת פסיכולוג במקום, הפסיכולוג תיאו פייבר קופץ על ההזדמנות כדי לנסות ולהגיע למעמקי נפשה של אלישה, ואולי גם של עצמו.

כשראיתי את הספר לראשונה, התלהבתי מהתקציר, אבל חששתי מאוד להתאכזב, ואני שמחה לעמוד על טעותי ולהגיד 'זה ספר מצוין' ולמרות שכבר שבעתי מספרי מתח, הספר הזה בכלל לא קלאסי וממשיך להפתיע בלי הפסקה, הוא פשוט וואו אחד גדול, הוא מותחן פסיכולוגי מצוין, וכל פעם שחשבתי שאני יודעת מה הולך לקרות, הבנתי שאני צריכה לפקפק במחשבה, כי שום דבר לא מכין אותנו לסוף.

המטופלת השקטה גרם לי להאמין שוב בספרות המתח, ואולי לחזור ולקרוא את הז'אנר הזה, שנע שמהירות מתמדת.

שורה תחתונה: לפני שמתחילים לקרוא את הספר הזה, צריך לפנות את הלו"ז, כי מאוד קשה להניח אותו מהידיים.