Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
המחמצת מרחוב קלמנט
קטגוריות:
הוצאה לאור:
תאריך הוצאה: 2019
מספר עמודים: 248
לויס היא מתכנתת צעירה ומבריקה, שמקבלת עבודה בחברת רובוטיקה חדשנית ועוברת לסן פרנסיסקו. היא עובדת יותר מדי, מבלה פחות מדי, יש לה דירה עלובה וכמעט שאין לה חברים. ואז היא נאלצת להיפרד מהדבר הכי טוב בחיים שלה - המרק החריף ולחם המחמצת שהגיעו אליה מדי ערב במשלוח ועשו לה את היום. כיוון שהיא הייתה הלקוחה הכי טובה של המסעדה שעומדת להיסגר, היא מקבלת צנצנת ובתוכה המחמצת שממנה אפו את לחם השאור, מתחילה לאפות לחמים יוצאי דופן - ומגלה שהחיים הם הרבה יותר מקריירה. לויס משנה את אורח חייה, פוגשת אנשים חדשים, ומפתחת מערכת יחסים יוצאת דופן עם המחמצת ועם מי שנתן לה אותה. לאט–לאט היא מגלה שהמחמצת שלה שווה הרבה יותר ממה שהיא חשבה...   “עונג מושלם לאלה שאוהבים קצת קסם בארוחותיהם.“ בוקליסט “קריאה מענגת ומלאה כנות.“ לייבררי ג‘ורנל.

ללויס עד עכשיו הכול הסתדר די יפה בחיים, בלימודים היא הצליחה, היא התקבלה לעבודה די מהר, ועכשיו היא עובדת כמתכנתת בחברת רובוטיקה, עם דירה די נאה, ואחלה של משכורת. לכן זה די תמוה שהדבר שהיא מחשיבה כטוב ביותר ביומה הוא דווקא הזמנת האוכל שהיא עושה בכל ערב, הזמנה הכוללת מרק חריף ולחם מחמצת, הזמנה קבועה בדיוק, שאפילו זוג האחים שמנהלים את 'המסעדה' קוראים ללויס האכלנית מספר אחת. כשמסעדה נסגרת, חרב על לויס עולמה, אבל היא מקבלת מתנה מהאחים, את המחמצת ממנה הם מכינים את לחם השאור. מחמצת היא לא דבר של מה בכך, צריך לדאוג לה, להאכיל אותה, להשמיע לה מוזיקה מאזגית, ואם תקשיבו לה טוב בלילה, יש סיכוי שתשמעו אותה מדברת. אט אט לויס לומדת את אמנות לחם השאור, וגם כל מה שקשור למחמצת. והמחמצת מצידה גדלה לה, ולוקחת יותר ויותר זמן מיומה של לויס, עד שהיא כמעט משתלטת על חייה לחלוטין.

איזה ספר מוצלח, התקציר משך אותי אמנם יותר מהכריכה, אבל אחרי שקראתי את הספר אני מבינה, שאין כריכה שהייתה מוצלחת יותר לספר הזה, מאשר זו שנבחרה. אני חייבת להגיד כי המטבח הוא לא דבר שמעניין אותי כל כך, בדרך כלל האחים שלי הם אלו שמתעסקים עם הבישולים, בעוד אני מתרחקת מהמטבח כמה שיותר, ולכן הבחירה שלי לקרוא בספר שכזה היא לא ברורה, אבל כנראה שהמחמצת בחרה אותי, וכך מצאתי את עצמי צוללת לעלילתה.

נהנתי מהספר כל כך, צחקתי ממנו הרבה, ומצאתי את עצמי חושקת בלחם מחמצת בלי הפסקה, למרות השעה המאוחרת, ולמרות שאני בכלל לא יכולה לאכול לחם שכזה. זהו ספר קליל, אבל אפשר למצוא בו קצת עומק, ולויס (שיש אפילו מועדון על שמה) עוברת תהליך התפכחות והתבגרות ואולי גם לומדת קצת על אהבה. הספר מתאים לכל מי שאוהב אוכל, בין אם הוא אוהב את תהליך ההכנה ובין אם הוא אוהב את תהליך האכילה, הוא מתאים לאדם של תהליכים, וגם לאדם שמחפש את הדרך הקצרה.

שורה תחתונה: האיזון בין המכונות ליד האדם, הוא איזון עדין, הספר הזה מוכיח לנו שהאיזון הזה קיים!

אהבתם? שתפו!

רעות אסתר פנקוס

לומדת חינוך, עובדת בסטימצקי ומכורה לריח של ספרים וגם לקריאה בהם.

כתיבת תגובה

מה הדירוג שלכם לספר?

סגירת תפריט
דילוג לתוכן