ספרי מתח אינם כוס התה שלי בדרך כלל, אך הפעם החלטתי להיענות לאתגר שהציבה לי סוזי צדוק ולצאת קצת מאזור הנוחות שלי.
הספר מסופר מנקודת מבט של שני אנשים עיקריים בעלילה, כשכל אחד מהם נמצא בצידו השני של המתרס.
הדמות הראשונה היא של ג'ושוע קיין: פסיכופת, רוצח סדרתי, סדיסט הנהנה מכאב של אחרים, בניגוד לעצמו שאינו חש כאב כלל.
קיין שם לעצמו למטרה להיות חלק מצוות המושבעים של "משפט המאה" בו מואשם שחקן קולנוע בשם בובי סימפסון ברצח כפול, והוא לא בוחל באף אמצעי.
הדמות הדומיננטית השנייה היא של אדי פלין: עורך דין אמיץ וחסר פשרות, שמוכן להתעמת גם עם שוטרים, כאשר הוא חושב שהצדק בידו. משרד קארפ עורכי דין שנבחר על ידי צוותי האולפן המעסיקים את בוב סימפסון מזהה את הפוטנציאל הטמון באדי ומחליט לרתום אותו גם לסנגוריה של המשפט, אך לאדי יש עיקרון חשוב: רק אם הוא בטוח שהצד שהוא מייצג צודק – הוא מוכן לייצג אותו, ועל כן הוא לא ממהר להירתם למשימה.
את הסנגוריה ואת הקטגוריה מייצגים שני עורכי דין מקצועיים ומבריקים שאף אחד מהם לא רוצה להיות בצד המפסיד. במהלך המשפט מתרחשים כל מיני אירועים חשודים, אנשים נעלמים/מתים, ואט אט זרקור החשד מופנה לכיוון אחד המושבעים.
לכל אורך קריאת הספר הייתי בקונפליקט עם עצמי- מצד אחד הוא מכיל תיאורים אכזריים וקשים לקריאה ולא פעם שקלתי להפסיק ולקרוא אותו, אך מצד שני נשאבתי אליו, והמתח לדעת מה יקרה לא איפשר לי להפסיק לקרוא אותו.
אין ספק כי זהו ספר מתח משובח ומרתק, סיימתי אותו ביממה ולאורך הקריאה היה קשה לי להניח אותו מהיד!
הסופר הצליח לאתר את נקודת החולשה אצל הקורא שאינן מאפשרות להפסיק לקרוא, ובעיני זה מדד להצלחת הספר.
אז אם אתם חובבי הז'אנר מובטחת לכם הנאה, ואם פחות, תשקלו טוב אם להתחיל אותו, כי אם מתחילים אי אפשר להפסיק…
בשורה אחת: לפעמים צריך ללמוד להקשיב ללב וללכת עם האמונות שלך עד הסוף, גם כשנדמה שאתה לבד במערכה.
