סבא דידה גר בשדרות עם סבתא מרי. יש לו שמונה נכדים ומונית צהובה. כל בוקר סבתא מרי מכינה לו אוכל והוא יוצא אל המונית לעבודה. בדרך מקשרים אליו הנכדים שלו ומבקשים עזרה. נויה שכחה את מחברת התווים בבית, דניאל שהיא מפקדת בצבא יוצאת לחופשה ומבקשת טרמפ הביתה, אסף מבקש בקבוק מים לפני משחק כדורגל ועוד. וסבא דידה? הוא אוהב את נכדיו כל כך ותמיד נחלץ לעזרתם באהבה גדולה.
בסוף היום יוצא כי סבא דידה לא לקח אף נסיעת עבודה אלא כל הזמן התרוצץ בין נכדיו, שזו עבודה קשה לא פחות. אך זו בעיקר עבודה מספקת כי נכדיו סומכים עליו ולא מפסיקים לומר לו כמה הם אוהבים אותו וכמה טוב שהוא בא.
דעתי על הספר:
"המונית הצהובה של סבא דידה" הוא הספר הכי ישראלי ואותנטי שנתקלתי בו לאחרונה. הוא מבוסס על סבא דידה אמיתי (אביה של הסופרת שזהו ספר הביכורים שלה). מדובר בספר חמוד הכתוב בשפה יומיומית ועם מסר חשוב שבעיקר פנה אליי: הלוואי ויום אחד אהיה כמו סבא דידה, תמיד זמינה ונכונה לבוא לעזרה. בנוסף, האיורים שבו מוסיפים לאותנטיות. הם צבעוניים, ברורים, עשירים בפרטים ומתאימים לעלילה.
מדובר בספר עם הרבה מלל כך שלביתי בת הארבע הוא פחות התאים, שכן הוא היה ארוך מדי בשבילה. יחד עם זאת, היא התעניינה ושאלה על הסבא והילדים. מומלץ בעיקר לילדים מעל גיל 5.
