Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
המוח שלי ואני/ דורון נשר
סופר/ת:
מוציא לאור:
שנת הוצאה: 2021
מס' עמודים: 308
בסוף אוגוסט 2012 , כשהיה בביתו, עבר דורון נשר אירוע מוחי קשה, שבעקבותיו הוא הובהל לבית החולים בילינסון. הרופאים הצליחו להציל את חייו, אבל רבות מיכולותיו הקודמות, בעיקר יכולות הדיבור והתנועה, נפגעו קשות. כעבור כשלושה שבועות הועבר נשר לבית החולים לוינשטיין, והֵחֵל מסע שיקום ארוך ומייסר, שנמשך עד היום. “המוח שלי ואני״, ספר שעליו עמל דורון נשר בשמונה השנים האחרונות, הוא רומן אוטוביוגרפי אחר לגמרי – מעשה ספרותי שמספק הזדמנות חד־פעמית לעקוב אחרי התמודדות פיזית ונפשית עם פגיעה מוחית. נשר, מכוכבי הטלוויזיה והרדיו הגדולים של שנות השמונים והתשעים בישראל, חושף בספר את חוויותיו האישיות מרגעי ההתעוררות הראשונים, דרך ימי האשפוז בבית לוינשטיין ולאורך חיי יומיום רצופים רגעי ייאוש מתסכלים והצלחות קטנות ומפעימות. בשפתו שלו, הייחודית כל כך, מגולל דורון נשר את הקשיים העצומים שעמדו בפניו, קשיים בלתי נתפסים עבור רוב האנשים. מה עובר על אדם שאיבד את יכולות הדיבור, התקשורת והתנועה? איך הוא מחזיר אותן לעצמו? והאם בכלל זה אפשרי? סיפורו האישי והכן עד כאב של נשר מנסה לענות על השאלות האלה בשפה חצי־שבורה וחצי־מפתיעה במורכבותה, במאמץ ניכר לחפש אחר המילים המדויקות, ובעברית ששורשיה במקורות ושנותרה שמורה, למרות הפגיעה, עמוק במוחו של אדם אשר ליהטט כל חייו בשפה העברית. “המוח שלי ואני״ מאת דורון נשר (“אחד מרעננה״ הוצאת הספרייה החדשה) הוא רומן מעורר השראה ומרגש, וגם שיר אהבה למילים, לשפה ולתקשורת האנושית. מעל שורותיו מרחפים חנו המוכר של נשר וסגנונו הייחודי, שניכרים, למרות הכול, בַּמלחמה שלו על כל מילה.

המוח שלי ואני

את הספר הזה יכול לספר האחד והיחיד, דורון נשר בעצמו. אומן המילים, שחקן, סטנדפיסט, כותב ובימאי . הספר מגולל את כל מה שעבר במוחו  בשנים בהן היה כלוא בשתיקתו בשל אירוע מוחי.  תשע שנים חלפו מאז האירוע. רגע נצחונו היה ללא ספק הרגע שהו התיישב חזרה על כסאו באולפן גלי צה"ל והמילים…..המילים יצאו ממנו בשטף.

הרומן האוטוביוגרפי מתחיל במילים : המוח שלי.  "למוח שלי קיום משל עצמו. יש לי מעט השפעה עליו. כשהוא קם, הוא מיד רוצה איכשהו להצטיין. הוא כל הזמן צריך להצדיק את הערך שלו. ..עכשיו העירו אותו  והוא יוצא למלחמה. …אני מייצג אותו, את המוח. הוא לא מבין הרבה בחיים . עכשיו שנינו צריכים לנוח…".

בכישרונו המופלא ובסיוע של עדנה שריד המרפאה בעיסוק, מגולל דורון נשר את המסע הארוך שעבר מרגע האירוע ועד ימינו. הוא הובהל לבית החולים בלינסון כאשר יכולות הדיבור והתנועה  נפגעו קשות. לאחר שלושה שבועות הועבר לבית החולים לוינשטיין. שם החל המסע האמתי לשיקום ארוך רב ייסורים שנמשל עד ימים אלה. החוויות האישיות נוגעות בפעולות היומיומיות הפשוטות ביותר: צחצוח שיניים ביד האחרת, כל התנועות הנלוות לפעולת המקלחת. להתרגל לאח המטפל אשר מוביל אותך כלאחר כבוד למקלחת ובמקום שבו האמת העירומה נוכחת, בא לידי ביטוי הקושי היומיומי בהתמודדות עם העובדה שמישהו זר מקלח אותך, אתה חשוף, משתופף ומבין כי הדרך אכן עוד ארוכה מאד. ארוחת בוקר בחדר אוכל. דמויות רבות סביבך חלקן עם דייסה בזווית הפה, לחלקן הכף נשמטת על החולצה. עיניים מתבוננות כמבקשות סיוע. המציאות טופחת על הפנים.

מערכת הטיפולים העמוסה , העקבית והסדורה  מכניסה אותך לסדירות יומיומית. פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, קלינאית תקשורת. רק להתחיל לדבר. אך הצליל אינו יוצא. המחשבות מעורבבות במוח שלא ממש מתפקד כפי שהיה רגיל. כאבו של דורון מתואר במילים, בחצאי מחשבות כואבות שרק מי שעבר , כמוני, יכול להבינו. זה קרב. שדה קרב . "החלק האכזרי במוח הוא החושך. במוח". אתה בודד. לא תמיד מבינים אותך, אתה מתייאש. רוצה להיות לבד.

הקשיים, הלבטים, ההרגשות הפחדים, התסכולים, ההבעות, הקולות – כל אלו באים לידי ביטוי בשפה חצי שבורה  אשר שורשיה נמצאו עמוק במוח. אט אט הכל חוזר…..המילים הם להטוט המרחפות עד אשר נוחתות במקום הנכון ובזמן הנכון.

ספר נפלא, מרגש ערגה לשגרה שנגדעת יום אחד. ותקווה גדולה ליום שאחרי….

רחל רוזיליו

אמא לשבעה וסבתא לתשעה (בנתיים..) ספרים זה נשמה - אהבה שאינה תלויה בדבר.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן