קלייר ומאט היו בעבר נשואים, ויצאה להם מזה ילדה חמודה בשם סקרלט, אבל שלא תחשבו שכל אחד מהם לבד עכשיו. לקלייר יש את פטריק, למאט יש את אלכס, ולסקרלט יש את פוזי, הארנב שלה שנאבד בעבר, אבל חזר בגודל אמיתי כדי להגן עליה. לכבוד חג המולד הקרב ובא, מאט או קלייר, לא ברור בעצם, מציעים לנסוע לנופש משותף, כי הרי מה כבר יכול להשתבש? אבל כשאחד מהנוכחים נמצא ירוי מחץ, יש סיכוי שאולי כל הרעיון הזה היה טעות.
הספר מתחיל חלש, הבטיחו לי ספר קומדיה אבל כמעט ולא מצאתי את עצמי צוחקת, אני כמובן יכולה להאשים את העובדה שאני חולה, אבל הרגשתי שרוב הדמויות בספר הלכו על ביצים ולא היו משוחררות מספיק כדי לצחוק, וכך גם אני. אבל לאט לאט משהו התחיל לזוז ומצאתי את עצמי נהנת ממנו.
אני מרגישה שיותר משהסיפור הזה הוא על מבוגרים, הוא בעצם הסיפור של סקרלט, היא מתמודדת עם הורים שהתגרשו כשהייתה קטנה, ועם זוגיות חדשה משני הצדדים, היא מוצאת נקודות אחיזה מסוימת, ולמרות שכולם מתייחסים אליה כילדה, היא עדיין שומעת ומבינה דברים. בספר הרגשתי את סקרלט מתבגרת ופורשת כנפיים קטנטנות של ילדה בת שבע, והיא הדמות שהכי אהבתי.
היו המון קפיצות בספר, בין מקרה הירי, לבין המציאות שקדמה לו, וזה יצר המון בלבול, והפסקות לא רצויות בסיפור, אבל בסופו של דבר הספר שבה אותי, מצאתי את עצמי הולכת לישון בשתיים בלילה כי לא הצלחתי לעזוב אותו, אהבתי את העמודים האחרונים ולא רציתי להגיע לסוף. הספר הזה מתאים למי שרוצה להנות מספר, וגם לתקופות אפלות, הוא יכול פשוט לשמח ולעשות קצת מצב רוח טוב.
שורה תחתונה: אל תבואו לספר הזה עם דעות קדומות, הוא יהיה מוצלח יותר כשהראש שלכם יהיה חף מציפיות!
