הלילה שבו נפגשנו – סקירה של שרון בצלאל

הספר מתחיל בהווה. אוליביה מאושפזת בבית חולים במצב לא מעודד, היא חולה בסרטן שהתפשט וחירב את גופה. בעלה האוהב דניאל ליד מיטתה, מסור מאוד ומסרב לקבל את מצבה. הוא בטוח שישיג תרופה שתציל אותה, הוא חולם שיהיה טוב. לאוליביה יש בקשה אליו, לתעד את סיפור חייהם המשותפים כדי שלפחות הבנות יכירו אותו.

דניאל מתקשה לקבל עליו את המשימה. הוא מבין שסופה של אהובתו קרוב, הוא אינו מבין איך הוא אמור לסכם ולספר על חייהם המשותפים כשאוליביה עוד בחיים. בדרך כלל כותבים סיפור כשכזה כשקורה הנורא מכל. אוליביה מתעקשת ומבקשת ממנו ככותב במקצועו שיתחיל במלאכה.

כשדניאל היה צעיר ממש אחרי הלימודים, הוא היה אמור לצאת לטיול ארוך באוסטרליה עם החברה שלו אז באותה תקופה. רק שלה היו תוכניות אחרות כשבגדה בו והחליטה להפרד ממנו ולנסוע לטיול עם החדש שלה. דניאל לא ויתר על שלו וטס לבדו לטייל באוסטרליה.
בארבע מקומות שונים הוא נתקל בבחורה עם מראה יוצא דופן שמשכה אותו וסיקרנה אותו מהרגע הראשון. רק בפגישה הרביעית הם התחברו, הכירו והשאר היסטוריה. היא מספרת לו על עצמה, על משפחתה ועל חייה, הוא מספר לה מעט מאוד על עצמו ורק שהוא נפרד ממנה בתחנת הרכבת המקומית הוא הבין שהוא לא לקח ממנה את הפרטים שלה…

הם נפגשו שוב רק אחרי שנתיים לערך ואז שוב נפרדו דרכיהם אך מאחר וכנראה שהם נועדו להיות יחד הגורל או מה שזה לא יהיה הפגיש אותם שוב והם בנו יחד חיים משותפים.

סיפור מקסים וקולח שנע בין צירי הזמן בסיפורים מחייהם של השניים ששזורים האחד בשני בהרמוניה, כל סיפור מוביל וקשור לשני.
הכתיבה טובה, העלילה מפורטת, לעיתים מפורטת מידי. לקראת אמצע הספר הרגשתי שהעלילה מתפזרת מעט ופחות מעניינת.
זהו סיפור אהבה של שני צעירים שלמרות הכל נועדו להיות אחד עם השניה, היו בו גם רגעים מרגשים.

נהנתי לקרוא על איך שהשניים הכירו על כך שדניאל חלם עליה ועל איך שפגש אותה בשנית אחרי כל כך הרבה זמן. על האהבה הגדולה, המסירות וההקרבה של דניאל שגילה שאהובתו חולה מאוד ועל התקווה שלו בעיקר שהיא תצא מזה.
הם היו שני הפכים באופי שלהם, שני הפכים שהשלימו זה את זו. היא היתה פרועה ומשוחררת והוא היה יציב בכל תחומי החיים שלו. כששניים כאלו מתחברים הם מאזנים האחד את השניה והקוראים נחשפים לסיפור אהבה מעניין.

אין לי ספק שמי שאהב את ספריה הקודמים של פולביג 'הפתק' ו'הטיול' יהנה גם פה.
קריאה מהנה!