וילה והארפר הן שתי אחיות שכל אחת שונה מהשניה גם באופי וגם ביופי. אימן הלכה לעולמה שהן היו ילדות, אביהן לא ממש תפקד כמבוגר האחראי והן התבגרו הרבה יותר מהר מבמסלול הרגיל.
הארפר בדיוק החלימה מלוקמיה ווילה היתה לצידה לאורך כל הדרך יחד עם אחיהן הגדול שגם עשה לא מעט ויתורים משל עצמו למען אחיותיו. הן היו חברות טובות שגרו באותה עיירה כשוילה ניהלה בית קפה משלה והארפר עסקה בתחום הספורט.
יום אחד כששון נכנס לקנות קפה שתי האחיות התבייתו עליו. הארפר הזמינה אותו לשבת יחד איתה ועם וילה וכך נוצר הקשר הראשוני. יכול להיות שללא החוצפה של הארפר וילה לא היתה אוזרת אומץ ומדברת איתו.
קופידון ירה את החץ ווילה ושון התאהבו. הוא היה אדיב, נוח ומכבד והיא נשבתה בקסמיו. הם החלו להתראות מחוץ לגבולות בית הקפה והשניים היו בעננים. הם נפרדו בקושי רב לטובת נסיעות העבודה הארוכות של שון. לא היתה לו ברירה, זו גם היתה הפרנסה שלו וגם האהבה השניה שלו, צילום.
הארפר כבר ניצחה פעם אחת את הסרטן. היא שמרה על אורח חיים בריאה ועשתה דברים שלא העזה לעשות כמו באנג'י ומסע טיפוס על הר גבוה. הכל היה נראה על המסלול עד שהארפר הרגישה לא טוב, אושפזה וכך גילו שהנורא מכל חזר.
הספר מספר על ההתמודדות של וילה עם החזיתות השונות בחיים. בית הקפה שהיה בבעלותה, הקשר עם הארפר וההתמודדות עם המחלה והקשר עם שון. לא היה קל לוילה במישורים האלו, היא היתה כל כך זקוקה לשון בימים קשים שעברו עליה, והוא לא היה שם בשבילה. זה שם לה מראה של היחסים שלהם מול הפנים והיא בחרה לעשות מעשה אמיץ.
האם הארפר תשרוד? האם הקשר של וילה ושון ישרוד? האם יהיה סוף טוב לסיפור?
כרגיל, לא תקראו, לא תדעו!
ספר מקסים ונעים והתאים לי כאתנחתא מצויינת בין שני ספרי מתח שקראתי.
אם אתם חושבים שבספר יש לאבי דאבי אז טעיתם, יש בו הרבה מעבר. זהו ספר על משפחה, על אהבה והקרבה ועל התמודדות.
נהנתי מהספר, אני אוהבת את הכתיבה השוטפת של מקומבר, את הדמויות העגולות שיצרה לנו ובעיקר את הדגש על ערך המשפחה.
קריאה מהנה!
