הילדים בבית הספר קראו לו "פני צלקת" והתאכזרו אליו, הוא גר לבד עם דודו הקשיש בבית, הוא היה עצמאי מאוד, לא ידע הרבה על אימו, הוא היה חכם ונבון, הוא חי בעיירה קטנה בבורמה, הוא היה בו בו.
בו בו חי בביתו של או בה, הדוד שלו. אימו של בו בו, אחותו של או בה, לא היתה בתמונה. גם לא דיברו עליה בבית. אביו של בו בו הגיע לבית רק לעיתים רחוקות כשדודו של בו בו היה צריך לנסוע לכמה ימים. היחסים עם אביו היו קרים וגם הם לא דיברו על אימו של בו בו שהיתה כל כך חסרה לו.
יום אחד בו בו ראה את דודו מתגנב באמצע הלילה ממיטתו וכותב במכונת הכתיבה בהחבא. כשדודו לא ראה, פתה בו בו את כתב היד וגילה שדודו כותב את קורותיה של אחותו, אימו של בובו. זה היה הטריגר לסיפור המפורט על קורותיה של אימו.
קראו לה יוליה והיא היתה אמריקאית, היא התאהבה בטר טר והם היו יחד מספר פעמים. הוא כתב לה מכתב ופרט שם את הסיבות שהוא מסרב להיות איתה בקשר והשניים נפרדו. יוליה הרגישה שהיא חייבת לחזור לבורמה, לטר טר, היא ביקשה מאו בה אחיה להצטרף אליה והם הגיעו למנזר, שם טר טר היה נזיר שניהל את המנזר שהפך לבית להרבה ילדים בודדים. הם בילו זמן איכות בטיולים, הרחק מכולם, הם התגעגעו האחד לשניה. זמן קצר לאחר מכן יוליה הרגישה שונה וגילתה שהיא בהריון.
הם חיו במנזר וטיפלו בילדים שהמנזר הפך להם לבית. הכל התנהל על מי מנוחות עד שאחת הילדות נפטרה מסיבוך פשוט של מחלה ואז יוליה הבינה שמערכת הבריאות שם בבורמה מפגרת בעשרות שנים מהבית שלה, מניו יורק. היא חוששת להריון שלה ומהלידה ומחליטה לחזור לניו יורק. היא משכנעת את טר טר לחזור איתה ושניהם עוברים לניו יורק, לפחות עד אחר הלידה. בניו יורק יוליה המשיכה בחייה והרגישה כמו בבית בניגוד לטר טר שהרגיש זר ושוטט ברחובות כדי להעביר את ההזמן. כששמע בחדשות שהמהפכה בבורמה קרבה, החליט שהוא חוזר. רק לכמה שבועות הוא אמר…
בסופו של דבר כולם חזרו לבורמה וזאת על אף המצב הבטחוני המעורער משהו שהיה באותה תקופה. האהבה והקשר בין יוליה לטר טר ניצחו הכל.
הספר מתחיל מסיפורו של בו בו שדודו מספר לו את הסיפור על המשפחה שלו, על ההורים שלו. בו בו רוצה לדעת מדוע הוא לא גר עם ההורים שלו..? השאלה הזו מלווה את הסיפור כולו ממש כמעט עד הסוף כשהקורא מגלה מדוע. מהי הסיבה שבו בו גר בנפרד מהוריו אצל דודו המסור? ומהו סוף הסיפור?
לא תקראו, לא תדעו! אהבתי את הספרים הקודמים בסדרה. אהבתי את "אמנות ההקשבה לפעימות הלב", אהבתי את "מיתרי הלב" ואת "הלב תמיד זוכר" אהבתי לא פחות. הספר לקח אותי למחוזות רחוקים, ממש עד בורמה. נהנתי מהתיאורים ומהעלילה והסתקרנתי לדעת מהו סוף הסיפור ומה יעלה בגורלו של בו בו שהיה בסך הכל ילד ונאלץ לגור בנפרד מהוריו. סיפור מקסים ומרגש שגרם לי לחשוב מעבר.
