Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
הלב תמיד זוכר
תגיות: ,
סוגה:
מוציא לאור:
שנת הוצאה: 2020
מס' עמודים: 330
בעיירה קטנה בבורמה בשם קאלאו, חי בו-בו הצעיר עם דודו או-בה. לבו-בו יש כשרון יוצא דופן: הוא יכול להביט בעיניו של אדם, לשמוע את מחשבותיו ולהבין ללבו. הוא אינו זוכר את אמו, אותה לא פגש שנים ארוכות, בעוד את אביו הוא פוגש אחת לשנה. מה הסיבה שאמו שומרת ממנו מרחק? אומרים לו שהיא חולה אבל הוא לא מבין מדוע אינו יכול להיות לצדה. יום אחד מתחיל או-בה לגולל באזניו את סיפור אהבתם של אביו ואמו. אהבה גדולה אשר צומחת בצילה של מערבולת אירועים פוליטיים הרי גורל, וטומנת בתוכה את זרעי עתידו של בו-בו. בעקבות הסיפור מחליט בו-בו לצאת לחפש את הוריו בעיר הגדולה – הוא משוכנע שיוכל לרפא את אמו ממחלתה המסתורית ולאחד את משפחתו. קוראי הסדרה הבורמזית של יאן-פיליפ סנדקר למדו להכיר היטב את קלאו, וישמחו לפגוש שוב את או-בה, ואת הוריו של בו-בו יוליה וטר-טר מהספרים הקודמים והבלתי נשכחים "אמנות ההקשבה לפעימות הלב" ו"מיתרי הלב". יאן-פיליפ סנדקר (60), יליד המבורג, הוא מהסופרים הגרמנים המצליחים ביותר כיום. ספריו תורגמו ליותר מ 35 שפות ונמכרו במיליוני עותקים. בעברית ראו אור עד כה שישה ספרים וזהו ספרו השביעי. את הרומן עם בורמה החל דווקא כעיתונאי - הוא היה כתב של העיתון הגרמני "שטרן" בארצות הברית ולאחר מכן במזרח אסיה. בגיל 37, לאחר היכרות מעמיקה עם בורמה, החליט לקחת שנת חופש כדי לנסות לכתוב ספר על הארץ שנשבה בקסמיה. הבן שלו חי בבורמה תקופה מסוימת ובאותו זמן סנדקר נסע ברחביה ואסף סיפורים משלושה חלקים שונים שלה. הוא כתב סדרה סינית בת שלושה ספרים ומתעתד לכתוב סדרה יפנית.

הילדים בבית הספר קראו לו "פני צלקת" והתאכזרו אליו, הוא גר לבד עם דודו הקשיש בבית, הוא היה עצמאי מאוד, לא ידע הרבה על אימו, הוא היה חכם ונבון, הוא חי בעיירה קטנה בבורמה, הוא היה בו בו.

בו בו חי בביתו של או בה, הדוד שלו. אימו של בו בו, אחותו של או בה, לא היתה בתמונה. גם לא דיברו עליה בבית. אביו של בו בו הגיע לבית רק לעיתים רחוקות כשדודו של בו בו היה צריך לנסוע לכמה ימים. היחסים עם אביו היו קרים וגם הם לא דיברו על אימו של בו בו שהיתה כל כך חסרה לו.
יום אחד בו בו ראה את דודו מתגנב באמצע הלילה ממיטתו וכותב במכונת הכתיבה בהחבא. כשדודו לא ראה, פתה בו בו את כתב היד וגילה שדודו כותב את קורותיה של אחותו, אימו של בובו. זה היה הטריגר לסיפור המפורט על קורותיה של אימו.
קראו לה יוליה והיא היתה אמריקאית, היא התאהבה בטר טר והם היו יחד מספר פעמים. הוא כתב לה מכתב ופרט שם את הסיבות שהוא מסרב להיות איתה בקשר והשניים נפרדו. יוליה הרגישה שהיא חייבת לחזור לבורמה, לטר טר, היא ביקשה מאו בה אחיה להצטרף אליה והם הגיעו למנזר, שם טר טר היה נזיר שניהל את המנזר שהפך לבית להרבה ילדים בודדים. הם בילו זמן איכות בטיולים, הרחק מכולם, הם התגעגעו האחד לשניה. זמן קצר לאחר מכן יוליה הרגישה שונה וגילתה שהיא בהריון.
הם חיו במנזר וטיפלו בילדים שהמנזר הפך להם לבית. הכל התנהל על מי מנוחות עד שאחת הילדות נפטרה מסיבוך פשוט של מחלה ואז יוליה הבינה שמערכת הבריאות שם בבורמה מפגרת בעשרות שנים מהבית שלה, מניו יורק. היא חוששת להריון שלה ומהלידה ומחליטה לחזור לניו יורק. היא משכנעת את טר טר לחזור איתה ושניהם עוברים לניו יורק, לפחות עד אחר הלידה. בניו יורק יוליה המשיכה בחייה והרגישה כמו בבית בניגוד לטר טר שהרגיש זר ושוטט ברחובות כדי להעביר את ההזמן. כששמע בחדשות שהמהפכה בבורמה קרבה, החליט שהוא חוזר. רק לכמה שבועות הוא אמר…
בסופו של דבר כולם חזרו לבורמה וזאת על אף המצב הבטחוני המעורער משהו שהיה באותה תקופה. האהבה והקשר בין יוליה לטר טר ניצחו הכל.

הספר מתחיל מסיפורו של בו בו שדודו מספר לו את הסיפור על המשפחה שלו, על ההורים שלו. בו בו רוצה לדעת מדוע הוא לא גר עם ההורים שלו..? השאלה הזו מלווה את הסיפור כולו ממש כמעט עד הסוף כשהקורא מגלה מדוע. מהי הסיבה שבו בו גר בנפרד מהוריו אצל דודו המסור? ומהו סוף הסיפור?

לא תקראו, לא תדעו! אהבתי את הספרים הקודמים בסדרה. אהבתי את "אמנות ההקשבה לפעימות הלב", אהבתי את "מיתרי הלב" ואת "הלב תמיד זוכר" אהבתי לא פחות. הספר לקח אותי למחוזות רחוקים, ממש עד בורמה. נהנתי מהתיאורים ומהעלילה והסתקרנתי לדעת מהו סוף הסיפור ומה יעלה בגורלו של בו בו שהיה בסך הכל ילד ונאלץ לגור בנפרד מהוריו. סיפור מקסים ומרגש שגרם לי לחשוב מעבר.

שרון בצלאל

אמא לשלושה, אין לי דקה לנשום אבל בולעת ספרים כאילו אין מחר.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן