מריבת' קליין היא עורכת של מגזין לייפסטייל, בת 44, המתגוררת בניו יורק עם בעלה ג'ייסון ושני ילדיה התאומים בני הארבע, אוסקר וליב.
ערב אחד חשה מריבת' ברע, היא עייפה ותשושה מעבודתה בעיתון, מהילדים, הבעל ומטלות הבית הרבות ומחוצה לו, היא כל כך עצבנית מהכל שהיא אפילו לא מייחסת את הרגשתה הרעה לעובדה שהיא על סף התקף לב.
בלית ברירה מגיעה מריבת' לבדיקות בבית החולים ונחרדת לגלות שהיא בעיצומו של התקף לב ותצטרך לעבור צינתור.
למריבת' אין את הפריבילגיה להכניס לסדר יומה המאד מאד עמוס את המושג: "התקף לב", אין לה זמן להיות חולה ותלויה באחרים: מי ידאג לילדים, לבית, לסידורים ולחוגים?
היא לא השתמשה במילים התקף לב. היא לא הצליחה להגיד אותן. והיא גם לא אמרה שהיא מפחדת. (עמ' 24)
מריבת' עוברת בבית החולים הליך מסובך שכמעט עולה לה בחייה אבל אחרי שבוע מתיש היא חוזרת הביתה לשגרת יומה העמוס.
היא מבינה במהרה שהחיים לפני ההתקף לב לא יכולים לחזור לקדמותם ואם היא לא תעשה שינוי דרסטי באורח חייה התובעניים היא עלולה לא לקבל הזדמנות שניה.
מצד שני, אי אפשר לעצור את החיים כשבבית יש שני ילדים קטנים לגדל, בעל ובית שלא מתפקד ונוסף לכל הצרות, אמה עוברת לגור איתם באופן זמני והיא מוסיפה למועקה המקננת בלבה של מריבת' וגם מציבה לה מראה מול הפנים.
אני מניחה שקיוויתי שתתייחסי לכל מה שקרה כאל צלצול השכמה. את צריכה לבחון מחדש את החיים שלך. את סדרי העדיפויות שלך. (עמ' 51)
מריבת' מקווה שעכשיו כשהיא מרותקת לבית היא תוכל לנוח, להתאושש ולחזור לעצמה אבל זה לא קורה כי הילדים דורשים את מלוא תשומת הלב, עבודות הבית תמיד שם וג'ייסון ממהר לחזור לעבודה שלו בתירוץ שיש לו הרבה עומס משלו.
מריבת' מרגישה שכמו תמיד היא חייבת לדאוג לכולם במקום שפעם אחת בחייה, אחרים יטפלו בה.
ברגע ספונטני היא מחליטה לעשות מה שכל אמא צעירה פנטזה עליו לפחות פעם אחת במהלך חייה – היא אורזת תיק ובורחת מהבית כדי למצוא את שלוות הנפש שלה.
מריבת' יוצאת למסע לגילוי עצמי בו היא מגלה דברים על עצמה, וגם על האם הביולוגית שלה. היא מצליחה לחיות את הרגע ואפילו להנות אחרי שכל חייה היתה מאורגנת ומתוכננת מראש ועם זאת חייה מלאים אשמה ונקיפות מצפון על כך שנטשה את ילדיה הקטנים.
האם תחזור מריבת' לחייה הישנים או שתתנתק לתמיד מהכל ותפצח בחיים חדשים ומסעירים?
הספר 'הלב של גברת קליין' שאב אותי לתוכו מהרגע הראשון, סיימתי לקרוא אותו תוך כמה שעות ונהנתי ממנו מאד, הזדהתי כל כך עם מריבת', אני בטוחה שהרבה אמהות יזדהו עם דמותה – מומלץ ביותר.
זהו ספר המבוגרים הראשון של הסופרת גייל פורמן, קדמו לו שני ספרי הנוער: 'אם אשאר' ו'לאין שתלך'.
קריאה מהנה
