אנדראה דילבה – אדם שכולו לב, שאוהב את כולם, שמקשיב לכל אדם בתשומת לב מיוחדת, התעורר יום אחד ללא לב. זה לא דימוי או משהו. ממש ללא ליבו הפיזי. נשאר רק הצל שלו. והוא עדיין חי רק בלי לב.
"האהבה העצמית שלך לא נעלמה, אנחנו יכולים להסיק מכך שהיא אינה איבר חיוני." עמ 85
לאנדראה – פרופסור מבוקש להיסטוריה ומיתולוגיה, יש בחייו מספר נשים. לאורה היא בת זוגו הרשמית איתה הוא חולק מגורים משותפים וזוגיות אינטימית. הוא לא יכול איתה אבל גם לא יכול בלעדיה. לאורה היא עורכת דין קשוחה לענייני משפחה. היא לא בטוחה לגבי מעמדה בחייו של אנדראה במיוחד שהוא חולק את חייהם עם קרלה.
"להיות איתך זה כמו להיות עם אף אחד" עמוד 194
קרלה – נשואה ואם לילד מקיימת עם אנדראה מערכת יחסית אפלטונית. אנדראה אוהב אותה ואוהב את בנה ונותן לשניהם את כל ליבו. אבל הוא נמצא בחייהם כי זה נח לקרלה. מה יקרה כשלא? מי הוא יהיה? אף אחד?
ואז אנדראה מאבד איברים חיוניים נוספים, את הריאות והכבד. איך הוא ממשיך לחיות?
אנג'ליקה חברתו מהעבר ופתולוגית בהווה מנסה למצוא פתרון, הסבר מדעי, לוגי לעניין, אך ללא הצלחה. אז מה מחזיק את אנדראה בחיים? האהבה שהוא מקבל מאותן נשים ומהסביבה? אולי אברי הגוף האחרים לא מודעים להעלמותם של הלב, הריאות והכבד וממשיכים לתפקד רגיל?
"ייתכן שהאהבה יש בכוחה להחזיקו בחיים, ואם לא האהבה אז היכולת לקבל את האחר." עמוד 205
תחושה של מוזרות ליוותה אותי לאורך כל הקריאה. ספר המעלה לבטים על אהבה ורגשות אך הכתיבה נטולת רגש, מונוטונית ויבשה. הסיפור נע בין העבר להווה של הדמויות ביחד ולחוד אך המעברים לא כ"כ ברורים ולפעמים הייתי צריכה לקרוא שוב כדי להבין במי מדובר. הספר דן במערכות היחסים ביניהם, מה כל אחד נותן, מה המשמעות שלה עבור כל אחד מהם, מהו כוחו של הרגש ומה כוחה של האהבה.
קריאה מהנה
