השנה היא 1974. לני ילדה בת 12 גרה עם שני הוריה כל פעם במקום אחר. חיים לא יציבים וזה בנוסף לחיים בצמצום רב. אמה של לני היא מלצרית ואת אביה מפטרים כל שני וחמישי מהעבודה. הוא סובל מהלם קרב לאחר שירות בויאטנם – שם הוא נלחם ואף נפל בשבי. לני ואמה מטפלות בו בסבלנות וסופגות את כל הריקושטים ממנו כשהוא מאבד את זה .
באותו היום שאביה של לני מפוטר מהעבודה הוא מקבל מסמך מאבא של החבר שלו לנשק, איתו לחם בויאטנם ואף צפה במותו, שאומר שהוא נותן לו חלקת אדמה בצד השני של המדינה, באלסקה.
מבלי לחשוב הרבה, מחליטים הוריה של לני שוב לעקור ולעבור לאלסקה. הם ידעו שזהו מקום מבודד ואפילו הופתעו עד כמה. הם רצו חיים חדשים, התחלה חדשה – העיקר שארנט, אביה של לני יהיה מאושר. כשהוא יהיה מאושר, הם יוכלו להיות משפחה.
הם מגיעים לחלקת האדמה שהיתה לא נגישה לרכב ומגלים בית קטן, דל, ללא מים זורמים, מוזנח ומכוסה צואה וחרקים. איך לומר – אין סיכוי שהייתי נכנסת לשם, שלא נדבר על לגור שם.
הם מתרגלים לחיים באלסקה ולני אף מתחילה ללכת לבית הספר, חדר עם מספר חד ספרתי של ילדים, שם היא פוגשת את מתיו ווקר, נער יפה תואר ושובה לב ממש בן גילה.
החיים באלסקה שונים ממה שהם רגילים. הקיץ קצר מאוד ורוב השנה שם חורף. שעות היום בחורף הן שעות ספורות בלבד כך שרוב הזמן יש שם חושך. בחודשי הקיץ הספורים עליהם להתכונן לתקופה ארוכה של חושך וכפור – לתקופת החורף .
בהתחלה כשהגיעו וכשהתאקלמו, האוכלוסיה המקומית היתה תומכת ומזמינה ומזג האויר היה קייצי, היה נראה שהמשפחה סוף סוף מאושרת ומצאה את מקומה. אבל כשהפך להיות קר וחשוך וכשממעטים לצאת החוצה, יחד עם העובדה שהמשפחה היתה במצב כלכלי רע, מצבו הנפשי של אביה של לני מדרדר, הדכאון חוזר, הסיוטים חוזרים וכך מקרי האלימות ואיבוד השליטה.
לאחר טרגדיה שפקדה את משפחתו של מתיו, החבר הכי טוב שלה, הוא עזב את היישוב ועבר לגור אצל דודתו. חבר הנפש שלה, הנפש התאומה שלה כבר לא לידה. הם כבר לא נפגשים והקשר נשמר בעזרת מכתבים בלבד.
כשמתיו חוזר לחופשה לפני הקולג' הוא מנסה לשכנע את לני להצטרף אליו. כמובן שלני רוצה להצטרף אליו אבל נקרעת בינו לבין אימה. היא לא רוצה להשאיר אותה לבד עם אביה האלים. היא דואגת שלה. היא רואה מהצד את מערכת היחסים הרקובה של הוריה אך נשארת חסרת אונים מבחוץ, אביה חזק ומאיים ואימה שבויה ברשתו.
מה תבחר לני לעשות? מה יקרה לאימה?
הסיפור מתפתח וקורים הרבה דברים בהמשך. אמנם הספר התחיל בלי הרבה התרחשויות, אך מהאמצע קורים הרבה דברים בעלילה. גם כשהעלילה היתה איטית, היא היתה מעניינת ומושכת.
קריסטין האנה כתבה ספר בכשרון רב. היא תארה את החיים באלסקה כל כך יפה וטוב כך שהרגשתי ממש שם. היא טוותה סיפור מקסים שמתרחש באיטיות, שנכנס ללב לאט ובטוח. הרגשתי חלק מלני, הגיבורה של הספר ואפילו הצלחתי לחוש את תחושותיה כשפחדה, כשחלמה וכשאהבה.
אהבתי מאוד את הספר. יש בה הכל. דרמה, מעט מתח וגם סיפור אהבה. זהו סיפור אנושי, על אומץ לב של הגיבורה ועל פשטות. כל מה שהיא רצתה זה לגור בשקט, בבקתה בסוף העולם שמאלה, באלסקה, להתפרנס, לעבוד את האדמה ולהנות מהטבע.
תקראו ! תקראו! תקראו!
כריסטין האנה היא הסופרת הכי טובה שאני מכירה אני יושבת וקוראת את הלבד הגדול וזעה במקומי בחוסר נוחות אל מול הספר הקשה הזה
בהחלט ספר קשה.מטלטל.נוגע.חזק. מה שחשבצי גם על הזמיר
ספר סוחף ומטלטל. מזמן לא התרגשתי כל כך מספר. כריסטין האנה כותבת בכישרון עצום ונוגעת במיתרים של הנשמה. הטבע והאדם ובמיוחד הנשים בספר מרתקות. ספר על משפחה שבורה שמנסה למצוא את דרכה בטבע יפיפה ופראי שאינו מקל על שיקומם. סיפור קשה וחזק על אהבה גדולה.
ספר מצויין, העלילה לא פשוטה אך בהחלט מעצימה. כשקראתי את הספר לא יכולתי להתנתק והייתי מוצא את עצמי עמוק בתוכו. הקושי, מערכות היחסים במשפחה, הדמויות שמסופרות נפלא ומעל הכל הטבע המדהים שעושה לך חשק לעזוב הכל ולבקר באלסקה. נפלא.