Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
הלבד הגדול
הוצאה לאור:
תאריך הוצאה: 2019
מספר עמודים: 440
שום דבר לא הכין את לֶני אולברייט ליופי הפראי של אלסקה שנגלה לעיניה. אבל לני עדיין לא מבינה מהי משמעותם של חיים בחבל הארץ הבתולי שהגיעה אליו. כל מה שהיא יודעת זה שאבא שלה שוב נתקף בשדים שרדפו אותו מאז שחזר מהשבי בווייטנאם, שוב חיפש התחלה חדשה, ולני בת השלוש־עשרה מקווה שהפעם הם יצליחו להישאר בבית אחד יותר מכמה חודשים, וימצאו קצת שלווה. שעות האור הזהובות של קיץ 1974 צובעות הכול באופטימיות. יחד עם אביה ואמה לני מתחילה להסתגל לחיים בחווה המבודדת, למטלות החקלאות והדיג ולקהילה הקטנה של אנשים חזקים ויוצאי דופן. נדיבותם של בני המקום עוטפת את המשפחה הקטנה ומסייעת ללני והוריה ללמוד את אורח החיים שנקלעו אליו. אבל הקיץ מפנה את מקומו לחורף אכזרי, החושף שוב ביתר שאת את תהומות נפשו המצולקת של אביה. הסכנות האורבות מחוץ לבית החווה מחווירות לעומת האלימות המתפרצת מבפנים, ולני נאלצת להתמודד עם האש המכלה של האהבה ההרסנית בין הוריה. וכשהיא מוצאת אהבה בעצמה, היא מבינה שייתכן שתיאלץ לשלם עליה את המחיר הכבד ביותר. כריסטין האנה, מחברת רב־המכר 'הזמיר', טוותה רומן סוחף על המרחבים האינסופיים של האדמה ושל נפש האדם, על פסגות ותהומות, ועל נשים שהחיים חישלו את נפשן אך לא כיבו את נשמתן.

אנשים חושבים שהם יודעים מה זה פרא. זו מילה שהם אומרים כל חייהם. משתמשים בה כדי לתאר בעלי חיים,שיער, ילדים סוררים. באלסקה לומדים את המשמעות האמיתית של המילה (עמוד 346-7)

כשאביה של לני חזר מהשבי בויטנאם, הוא חזר שונה. מאז שחזר הנפש שלו לא מוצאת מנוחה. כל כמה חודשים הוא מחפש התחלה חדשה, והם לא מצליחים למצוא מגורי קבע.

לני בת ה-13 מנסה להסתגל לחיי הנדודים, לזה שהיא תמיד "עוף מוזר" ואין לה חברים, שאין יציבות בחייה. היציבות הכי גדולה שלה זאת אמה - יחד הן צמד חמד.

יום אחד אביה מקבל ירושה של בית באלסקה משותפו לשבי, שלא שרד, ושוב הוא מחליט לצאת לדרך חדשה. באופטימיות רבה הם אוספים את מטלטליהם ויוצאים למצוא לעצמם חיים חדשים.

אלסקה היא מדינה מלאה יופי אך מנגד היא גם פראית ומסוכנת. הם מגיעים בקיץ, אז באלסקה כמעט ואין חושך, בתחילה הכל נראה ורוד, אך נדמה שכולם מזהירים אותם להיערך לחורף ולכל סכנותיו האורבות.
כאשר מגיע החורף ,החושך רב על האור, והצדדים האפלים של אביה של לני נחשפים במלוא עצמתם.
נדמה כי האויב הרע, האלים, הבלתי יציב נמצא איתן בתוך הבית. כל יום הוא מלחמת הישרדות, לפעמים הן הולכות כשקופות, על קצות האצבעות, כדי שלא יתעוררו השדים האפלים של האב.

"מישהו אמר לי פעם שאלסקה לא בונה אופי, היא חושפת אותו. האמת העצובה היא שהחושך באלסקה חשף את החושך בנפשו של אבי...
אלסקה - החושך והקור והבידוד - חדרו לאבי במובן נוראי, עיוותו אותו מבפנים, הפכו אותו לאחת מחיות הפרא הרבות שמאכלסות את המדינה הזאת" (עמוד 437)

היחסים הבלתי מעורערים בין לני לאמה קורה מדהימים, נדמה כי הן מבינות אחת את השנייה ללא מילים. הן חיות ומגנות אחת על השנייה ומבינות כי הן צוות בלתי מנוצח במיוחד בהישרדות היומיומית מול אביה.
מה שהן עוברות הוא סבל בלתי יאומן, התעללות מתמשכת. אני רוצה להאמין כי אם זה היה קורה היום אביה של לני היה מקבל טיפול הולם לפוסט טראומה שלו בעקבות השבי, מה שבשנות ה-70 היה כנראה פחות מקובל, וגם היחס מבחינת החוק שונה היום מאשר בעבר.

במיומנות מיוחדת כריסטין טווה עלילה מרתקת, מרגשת ועצמתית. התיאורים כמעט מוחשיים, עוצמת הרגשות בספר חודרת ללב.
נשאבתי  לספר מתחילתו והרגשתי כי אני נמצאת עם לני ומשפחתה באלסקה.
גיליתי בשנית את הכישרון של הסופרת הזאת, שגם את סיפרה הראשון "הזמיר" אהבתי במיוחד.

לסיכום - הכינו הרבה טישו וצאו למסע מרתק באלסקה הפראית!

אהבתם? שתפו!

חוי הראל

נשואה ואם לארבעה, תולעת ספרים מלידה ואופטימית נצחית.

לפוסט הזה יש תגובה אחת

  1. Avatar

    זהו הספר הקשה ביותר שקראתי בחיים

כתיבת תגובה

מה הדירוג שלכם לספר?

סגירת תפריט
דילוג לתוכן