Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
הכתובת על הקיר
תגית:
סוגה:
מוציא לאור:
שנת הוצאה: 2020
מס' עמודים: 256
תנו לאנשים לגלות את הפינות החבויות בנפשכם, הם יאירו לכם את מה שאינכם יכולים לראות בעצמכם. "כשהמחלה שלך מפחידה אנשים... הם רק רוצים שתהיה כמה שיותר רחוק מהם." כך אומר אדם בן השש-עשרה, שסובל מהזיות ואינו מסוגל להבחין בין דמיון למציאות. לפעמים הדמויות שהוא הוזה משכנעות אותו לעשות כל מיני דברים, ואז הוא מסתבך. אדם מאובחן כסכיזופרן. בעזרת תרופה ניסיונית הוא מקווה לפתוח דף חדש, בבית ספר חדש, שבו איש אינו יודע על מחלתו. אבל כשהתרופה מפסיקה להשפיע, כמה זמן יוכל להסתיר את האמת ממאיה, הנערה שהוא אוהב ומסביבתו? הספר כתוב כמכתבים קצרים אותם שולח אדם לפסיכולוג שלו, איתו הוא מסרב לדבר. ממכתביו עולה דמותו המיוחדת כנער שנון וחד אבחנה, ציני ובעל תובנות על החיים. הספר מלא רגעים מצחיקים והסוף ריאליסטי ואופטימי. הכתובת על הקיר הוא סיפור סוחף ומרתק שזכה בפרסים ובשבחים רבים, והופק כסרט. "ראינו את הסרט קזבלנקה... הקול פיגר בחצי שנייה אחרי התמונה, וזה עשה לי כל מיני דברים מוזרים בראש, אבל למשך כמה דקות חשבתי שאני יכול לצפות בסרט כמו כל אחד אחר, עד שפתאום הרגשתי את המשיכה המוּכּרת הזו באחורי המוח. אותו חלק זעיר בתוכי שמאמין שכל מה שאני רואה קורה באמת, תפס שליטה... ואז התחלתי לשים לב שהאנשים שעל המסך זולגים אל האולם... הם זלגו לתוך הקהל... בעשר הדקות הבאות היטלטלתי בין דרגות שונות של בהלה. הרגשתי שאני משתגע... ואז, בסרט, נשמעו יריות ושברי זכוכית נשרו מהתקרה. שארית שכבת המגן הדקיקה שבעזרתה הסתרתי את הטירוף שלי נעלמה. התכופפתי קדימה, משכתי את מאיה לרצפה, וגוננתי עליה בגופי מפני הקליעים שחשבתי שמתעופפים באולם. בלמתי בעדינות את הנפילה שלה כדי שלא תיחבט חזק מדי ברצפה. המרפק שלי ספג את כובד הנפילה. האמנתי באמת שקליעים מתעופפים בתוך האולם, ובכיתי כי חשבתי שלא אצליח להציל אותה. פלג הגוף העליון שלה התאים בצורה מושלמת לקימור הזרוע שלי, ואחרי שנשכבנו על רצפת האולם הדביקה, היא הביטה בי לשנייה במבט המום."

 

אדם בן ה 16 הוא לא ילד רגיל. הוא ילד ששומע קולות שאף אחד לא שומע, הוא רואה דברים שאף אחד לא רואה, הוא סובל מהזיות ולא תמיד יודע להבחין בין דמיון ומציאות.

הוריו מנסים לטפל בו ע"י בעל מקצוע אך אדם מסרב לדבר במפגשים, במקום זה הוא כותב מכתבים וכך אנחנו נחשפים לאדם, למחשבותיו, לרגשותיו ולמי שהוא באמת. אדם אובחן כסכיזופרן כבר בגיל צעיר וגם הוא וגם משפחתו מתמודדים עם המחלה יום יום.

כשהחברים שלו מבית הספר הבינו שאדם חולה, הם מאחלים לו החלמה מהירה ופשוט נעלמים. לא רק החברים נעלמו, גם אבא שלו עזב את הבית שהיה בן שמונה בלבד, כולם עזבו אותו. המזל שלו היה שאמא שלו היא אמא שלו שיחד עם חברה לחיים הם דאגו לו ומצאו לו אפילו בית ספר חדש שיכיל אותו, בית ספר קתולי.

בתחילה בית הספר מרגיש לו מוזר ושונה אבל ילדה בשם מאיה מסבירה לו פנים כבר בהתחלה והחיבור נוצר. אף אחד לא ידע בהתחלה על המחלה שלו ואדם היה מאושר שלא שופטים אותו על מי שהוא. היתה לו תקווה שהוא יכנס לשגרה חדשה, שגרה טובה עכשיו כשהוא מקבל את התרופה הניסיונית שאמורה לאזן אותו.

בבית הכל הכל התנהל על מי מנוחות, אימו היתה תמיד קשובה לו, אביו החורג התנהג אליו בסבלנות ובקשב לצרכים שלו. אדם פיתח תחביב של אפיה ובישול, הוא אהב להיות במטבח, הוא הרגיש שם טוב ובטוח. הוא לא הרגיש בטוח רק במטבח אלא גם בחברתה של מאיה שאהבה אותו כמו שהוא, ללא תנאי, בגלל מי שהוא באמת.

הספר מספר את סיפורו של נער צעיר שהוא נער לא רגיל. הוא לא רגיל בגלל המחלה שלו אבל לא רק. אני מאמינה שאלוהים נותן לכל אחד להתמודד עם אתגרים שהוא יודע להתמודד איתם. הוא מאתגר אותם מצד אחד ונותן להם מעלות ויכולות גדולות מצד שני.
אדם הוא ילד חכם, כישרוני, שנון ומיוחד שרצה להרגיש כמו שאר הילדים בגילו. הספר מספר את המסע שלו ועל כל המכשולים שבדרך וגם על ההצלחות.
אני כמובן שלא אגלה לכם את סוף הסיפור ועל מה שקרה לו, אבל אני כן יכולה לומר לכם שלמרות הנושא הקשה ולמרות שליבי נצבט לא פעם במהלך הקריאה, מדובר בסיפור מיוחד, שונה ואופטימי.
קריאה מהנה!

שרון בצלאל

אמא לשלושה, אין לי דקה לנשום אבל בולעת ספרים כאילו אין מחר.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן