אדם בן ה 16 הוא לא ילד רגיל. הוא ילד ששומע קולות שאף אחד לא שומע, הוא רואה דברים שאף אחד לא רואה, הוא סובל מהזיות ולא תמיד יודע להבחין בין דמיון ומציאות.
הוריו מנסים לטפל בו ע"י בעל מקצוע אך אדם מסרב לדבר במפגשים, במקום זה הוא כותב מכתבים וכך אנחנו נחשפים לאדם, למחשבותיו, לרגשותיו ולמי שהוא באמת. אדם אובחן כסכיזופרן כבר בגיל צעיר וגם הוא וגם משפחתו מתמודדים עם המחלה יום יום.
כשהחברים שלו מבית הספר הבינו שאדם חולה, הם מאחלים לו החלמה מהירה ופשוט נעלמים. לא רק החברים נעלמו, גם אבא שלו עזב את הבית שהיה בן שמונה בלבד, כולם עזבו אותו. המזל שלו היה שאמא שלו היא אמא שלו שיחד עם חברה לחיים הם דאגו לו ומצאו לו אפילו בית ספר חדש שיכיל אותו, בית ספר קתולי.
בתחילה בית הספר מרגיש לו מוזר ושונה אבל ילדה בשם מאיה מסבירה לו פנים כבר בהתחלה והחיבור נוצר. אף אחד לא ידע בהתחלה על המחלה שלו ואדם היה מאושר שלא שופטים אותו על מי שהוא. היתה לו תקווה שהוא יכנס לשגרה חדשה, שגרה טובה עכשיו כשהוא מקבל את התרופה הניסיונית שאמורה לאזן אותו.
בבית הכל הכל התנהל על מי מנוחות, אימו היתה תמיד קשובה לו, אביו החורג התנהג אליו בסבלנות ובקשב לצרכים שלו. אדם פיתח תחביב של אפיה ובישול, הוא אהב להיות במטבח, הוא הרגיש שם טוב ובטוח. הוא לא הרגיש בטוח רק במטבח אלא גם בחברתה של מאיה שאהבה אותו כמו שהוא, ללא תנאי, בגלל מי שהוא באמת.
הספר מספר את סיפורו של נער צעיר שהוא נער לא רגיל. הוא לא רגיל בגלל המחלה שלו אבל לא רק. אני מאמינה שאלוהים נותן לכל אחד להתמודד עם אתגרים שהוא יודע להתמודד איתם. הוא מאתגר אותם מצד אחד ונותן להם מעלות ויכולות גדולות מצד שני.
אדם הוא ילד חכם, כישרוני, שנון ומיוחד שרצה להרגיש כמו שאר הילדים בגילו. הספר מספר את המסע שלו ועל כל המכשולים שבדרך וגם על ההצלחות.
אני כמובן שלא אגלה לכם את סוף הסיפור ועל מה שקרה לו, אבל אני כן יכולה לומר לכם שלמרות הנושא הקשה ולמרות שליבי נצבט לא פעם במהלך הקריאה, מדובר בסיפור מיוחד, שונה ואופטימי.
קריאה מהנה!
