דמריס, אישה בסביבות גיל הארבעים, ללא ילדים. היא ובן זוגה ניסו במשך שנים להביא ילדים אך ללא הצלחה. העצב והמירמור על כך נמצאים בחייה באופן תמידי.
כאשר הכלבה של אחת מנשות הכפר ממליטה, דמריס לוקחת לה לאימוץ את אחד הגורים. ומתייחסת לגור שמתגלה כגורה באהבה ובמסירות.
החיים בכפר קשים ופרימיטביים. היא מתפרנסת מניקיון ובן זוגה מדייג. בסיפור משולבים זכרונות שלה מהעבר. מילדותה ומתחילת נישואיה, זכרונות לא נעימים ברובם.
הגורה גדלה והופכת לכלבה גדולה ועצמאית והרגשות של דמריס אליה נעים בין שנאה לאהבה. הכלבה כבר לא תלויה בה ולא הולכת אחריה לכל מקום במבט מעריץ. וכאשר דמריס מגלה כי הכלבה בהריון עולמה עובר טלטלה. צער, כעס ומרירות נשפכים ממנה. אך בכל זאת היא ממשיכה לטפל בכלבה ובגורים. אומנם בהסתייגות וברתיעה מסויימת אך בכל זאת מטפלת.
עצמאותה של הכלבה מתסכלת את דמריס והמרירות שלה גדלה. כאשר היא מגלה בפעם השניה שהכלבה בהריון זה נגמר רע מאוד. אכזריות מרושעת.
ציפיתי למצוא בספר הזה חמלה אנושית. אהבת אם שלא מומשה המנותבת לאהבת בעל חיים. היה מזה קצת. לא יותר. הייתי רוצה לחשוב שמציאות החיים הקשה בה חיה דמריס גרמה להתנהגות המרירה שלה אך לא מתאים לי לסנגר עליה לאור המעשה שעשתה.
בספר מתוארים מצבים של התנהגות אכזרית שלא לצורך. בין הדמויות עצמן ובין הדמויות לבעלי החיים שבחזקתן, וזה גרם לי לרתיעה מסויימת.
אולי אתם תראו את הדברים אחרת ממני.
קריאה מהנה!
