ג'וליה ואדי היו צוות טוב, הם עברו כל כך הרבה ביחד, אחרי הכל שלושים ואחת שנה לא הולכים ברגל. הם חוו יחד אהבה גדולה, נישואים, ילדים וגם מוות כואב של ההורים, הם היו שם האחד בשביל השניה.
הם בגרו, הקן התרוקן, כל כך הרבה דברים השתנו, כך גם העיניין של העיניין של אדי בג'וליה. הוא ניהל רומן מחוץ לנישואים וביקש לפרק את החבילה.
דווקא עכשיו, כשהקריירות יציבות, כשהבנות יצאו מהבית, כשיש להם אפשרות כלכלית הכל מתפרק.
בהתחלה ג'וליה התקשתה לקבל את רצונו של אדי, היא ניסתה להיאחז בכל מה שבנו ביחד אבל אדי לא ויתר. טיפול זוגי קצר שלא צלח לא ממש עזר ומסמכי הגירושין חיכו לחתימות.
כמו תמיד, כשהיה לה קשה היא חשבה על אביה המנוח ונזכרה במילים הקבועות שלו "הכל לטובה", משפט שדי הוכיח את עצמו במהלך השנים.
כשהבינה אחרי לא מעט זמן שאין לה ממש ברירה ושהיא לא תוכל להציל את הנישואים שלהם, היא חתמה על המסמכים. היא עברה דירה, עשתה שינוי בקריירה שלה והתחילה להתאמן בחדר הכושר, יש לה חיים חדשים.
בגלל כל מה שקרה עם אדי, בנותיה ניתקו את הקשר עם אביהן וסרבו לדבר איתו. הן ראו איך אימן הגיבה לבגידה הכואבת ולפרידה הבלתי נמנעת והתקשו לקבל את אישתו החדשה.
לגמרי במקרה, כשהיה מיואשת מגברים ומקשר, כשהיתה שלמה עם עצמה, היא פגשה את הית'. בהתחלה רק דיברו בחדר הכושר, אח"כ ישבו לשתות קפה ולאכול לאחר האימון והשאר היסטוריה. הם התאהבו כמו שלא העזו לחשוב, היו להם הרבה דברים משותפים כמו שלא העזו לנחש.
כשאחד הבנים של הית' מזמין אותו לשיחה גלויה ומספר לו מיהי ג'וליה הכל משתנה…
ספר מקסים, כזה שקוראים בשלוק ומצד שני גם כזה שמעורר מחשבות. אני אוהבת את הכתיבה של מקובר ואת היכולת שלה לכתוב סיפור.
אהבתי מאוד את דמותה של ג'וליה ואת אצילות הנפש שלה כשהתנהגה איך שהתנהגה אחרי עוגמת הנפש שנגרמה לה. לפעמים אנשים מדהימים אותי כמה הם יכולים לשים דברים אחורה ולהמשיך.
קשה מאוד למצוא אהבה אמיתית, לפעמים ממש על גבול הבלתי אפשרי ועוד יותר קשה מסתבר לשמור עליה. נהנתי לקרוא על הקשר של ג'וליה והית' ועל העובדה שהיתה להם הזדמנות שניה כשזה לגמרי לא מובן מאליו. הבנתי לאורך הסיפור כמה הקשר שלהם יכול להיות שברירי כשלפעמים מכריחים אותם לבחור כשלא צריך וקיוויתי שהכל יבוא על מקומו בשלום.
נכון שהוא קיטשי לעיתים ואפילו די צפוי אבל הוא ספר ממתק, מהנה, קליל וזורם בדיוק כמו שאני אוהבת.
קריאה מהנה!
