Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
היעלמותה של סטפני מיילר
סופר/ת:
סוגה: ,
הוצאה לאור: ,
תאריך הוצאה: 2019
מספר עמודים: 614
ביולי, 1994 . אורפיאה, עיירת קייט שקטה בהֶמפּטוֹנס שבמדינת ניו־יורק, עוברת טלטלה בעקבות פרשיית רצח מזעזעת: ראש העיר ומשפחתו נרצחו בביתם, וכן עוברת אורח שהייתה עדה למתרחש. בראש החקירה, שהופקדה בידי משטרת המדינה, עומד צמד שוטרים צעירים, ג'סי רוזנברג ודרק סקוט. השוטרים השאפתנים מצליחים ללכוד את הרוצח על סמך ראיות מוצקות, וזוכים לשבחים מפי צמרת המשטרה. ואולם, כעבור עשרים שנה, בראשית קיץ 2014 , עיתונאית בשם סטפני מֵיילֶר מודיעה לשוטר ג'סי כי הוא טעה בזהות הרוצח - ואז נעלמת גם היא בנסיבות מסתוריות. מה קרה לסטפני מיילר, ומה היא גילתה? ויותר מכול: מה באמת התרחש בערב 30 ביולי 1994 באורפיאה? היעלמותה של סטפני מיילר הוא רומן מתח מהנה ובנוי לתלפיות, שבא על פתרונו המפתיע רק בעמודיו האחרונים. מחברו, הסופר השוויצרי ז'ואל דיקר, שזכה להצלחה עצומה עם ספריו הקודמים, "האמת על פרשת הארי קברט" ו"ספרם של הבולטימרים", מביט באירוניה דקה בחברה האמריקנית, בדחף האנושי האוניברסלי לזכות בתהילה, ובנושאים נוספים, בהם נקמה, כפרה, חברות, תשוקה ואהבה.

ב1994 אירע באורפיאה רצח מרובע, שני שוטרים צעירים מופקדים על החקירה, והחקירה קובעת לכל אחד מהם את מהלך הקריירה. 20 שנה אחרי מגיעה סטפני מיילר אל ג'סי רוזנברג אחד החוקרים ומודיעה לו כי האדם הלא נכון הואשם ברצח. כשבאותו הערב נעלמות עקבותיה של מיילר, ג'סי, על סף פרישה מהמשטרה, מחליט להקדיש את עצמו לחקירה ולגלות מה קרה באמת באותו ערב שבו הרצח המרובע אירע.

מי שקורא באופן קבוע את הסקירות שלי יודע שאני נמצאת בשגרירים של כתר ומודן. בזכות השגרירים נחשפתי לסדרה לספרות יפה, והספר 'אנשים נורמלים' היה הראשון שקראתי מסדרה זו. ואחרי שהוא השאיר בי חותם, התחלתי לחפש עוד ספרים מהסדרה, היעלמותה של סטפני מיילר היה הראשון שנקרה בדרכי, ולמרות שאני כבר כמעט ולא קוראת ספרי מתח, אימצתי אותו אליי והתחלתי לקרוא.

הספר ארוך, 610 עמודי עלילה מרובים בפרטים, והשפה שלהם גם היא לא כל כך פשוטה, ולכן עצרתי כשהייתי בשליש מהספר ועשיתי הפסקה. שלא תבינו לא נכון, העלילה משכה אותי מאוד, אבל הספר היה לי קצת כבד (גם פיזית, היה קצת כבד להחזיק אותו ביד) בינתיים קראתי ספר אחר, ובשיטוטי בפייסבוק מצאתי ביקורות שליליות על הספר שאומרות שבערך מאיפה שהפסקתי לקרוא הספר מתדרדר. הביקורות כמעט ריפו את ידיי, אבל ידעתי שאני סקרנית לגלות מה קרה, הקשבתי ללב שלי והמשכתי בקריאה.

מהרגע שחזרתי אליו קראתי אותו בשקיקה, אמנם התעלומה נגמרה בדיוק כמו שחשבתי מתחילת הסיפור, אבל באמצע החלפתי חשודים בלי הפסקה, והדרך שעברה מתחילת הספר אל סופו הייתה רצופה בהפתעות. כמו שכבר אמרתי, העלילה מלאה בפרטים וצריך להחזיק את הראש בשביל לעקוב אחרי העלילה, אבל גם כשהייתי צריכה לחזור כמה עמודים לאחור כדי להיזכר בדיוק מה קרה, ידעתי שזה לגמרי שווה את זה, ואני לא מתחרטת בכלל שהמשכתי את הספר עד הסוף.

שורה תחתונה: להקשיב ללב שלי הייתה הבחירה הנכונה.

אהבתם? שתפו!

רעות אסתר פנקוס

לומדת חינוך, עובדת בסטימצקי ומכורה לריח של ספרים וגם לקריאה בהם.

כתיבת תגובה

מה הדירוג שלכם לספר?

סגירת תפריט
דילוג לתוכן