Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
היום שבו ירקדו זכרונותינו
תגית:
סוגה:
מוציא לאור:
שנת הוצאה: 2021
מס' עמודים: 275
שישה בתים בסך הכול יש בסמטת יונקי הדבש, אולם בשנת 1955 היא שקקה חיים: אוסף של זוגות צעירים מלאי תקווה החלו בה את חייהם, בהם מרסלין, עקרת הבית הביישנית וחסרת הניסיון, שבעזרת שכנתה רוזלי, זמרת ברים שחולמת על ברודוויי, היא אוזרת אומץ, יוצאת לעבוד ומוצאת את קולה; ז’וזפין, שנשואה לגסטון יפה התואר ומשוועת לילד, עד שטרגדיה לא צפויה משנה את עתידה; ומריוס, נגן הסקסופון מפריז, שהתאהב באשתו כשראה אותה יושבת בקהל באחת מהופעותיו. שש נשים וחמישה גברים, כולם ישנים, אוכלים, מתעלסים, בוכים, צוחקים ורועדים במרחק מטרים ספורים זה מזה, ורק קירות מפרידים ביניהם. חייהם משתלבים ונפרדים בעוד השנים עוברות. כעבור 65 שנים תושבי הסמטה הנותרים, כעת בשנות השמונים לחייהם, מקבלים בשורה מרה: העירייה מתכננת להרוס את בתי הסמטה ולבנות במקומם חניון. נואשים וזועמים, חברי חבורת ”השמוניסטים המופלאים” פוצחים בשּורת פעולות מחאה משעשעות ומלאות דמיון בניסיון להציל את בתיהם.

 

שישה בתים של אנשים סביב גיל 80 נמצאים בסמטת יונקי הדבש. הם גרים שם עשרות שנים, את רוב חייהם הבוגרים. כמה זיכרונות וכמה סנטימנטים יש להם למקום… המון.

ביום בהיר אחד כשהם מגלים שהערייה מתכוונת להחריב את בתיהם ולבנות בית ספר וחניון, הם מתאגדים ומחליטים לעשות הכל כדי לשמור על הבית.
" לא רק את הבתים שלנו תהרסו, אתם תהרסו את כל הזכרונות שלנו. את החיים שלנו את האהבות שלנו. את ההבטחות, הכאבים, לילות האהבה ואת קולות הצחוק של הילדים…".
הם יצאו למלחמה על הבית.

הם ניסו לפנות לראש העריה אבל זה לא עזר, הוא רק הבטיח להם שיקבלו פיצויים טובים. הם ניסו למשוך את דעת הקהל ובזאת הם הצליחו שכחבורה בני שמונים הם התחפשו לראפרים וכתבו שיר שבזכותו השיגו כתבה בטלויזיה.

הפרקים משולבים בפרקים עם סיפורים משנות החמישים שהם הגיעו לסימטה. היו שם סיפורים אישיים של הגיבורים וסיפורים משותפים על איך הם נפגשו וכו. הסיפורים הללו היו תפאורה טובה לסיפור המרכזי והיו בו גם מעט סיפורים משעשעים שהוסיפו צבע לדמויות הצבעוניות שרקחה הסופרת. יחד עם זאת, משהו היה חסר לי בספר, משהו לא עבד לי ואני לא ממש יודעת להצביע על מה.

במהלך הקריאה התאהבתי בחבורה המיוחדת הזאת שקיבלה את השם השמוניסטים. למרות גילם המופלג, עם כל הבעיות הנלוות, הם לא ויתרו על הבית שלהם שסימל להם את הזכרונות. בגיל מתקדם כזה, זה מה שנשאר להם.
הם היו מלוכדים, נחושים ובעיקר מצחיקים. זו נראית לי חבורה לעיניין שאני הייתי רוצה להיות חלק ממנה.

שרון בצלאל

אמא לשלושה, אין לי דקה לנשום אבל בולעת ספרים כאילו אין מחר.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן