Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
היא סיפור חיי
סוגה:
מוציא לאור:
שנת הוצאה: 2020
מס' עמודים: 267
אין סופרת ישראלית יותר מגלילה רון־פדר-עמית, שאת יצירותיה קוראים בנאמנות כבר חמישה עשורים. עד היום רק גיבוריה נחשפו, ואילו כעת, בסיפור אוטוביוגרפי יוצא דופן זה, היא חושפת את האדם שמאחורי הסיפורים, ומוליכה את קוראיה למסע בתחנות חייה שעיצבו אותה כיוצרת, החל בילדותה המוקדמת, אז התאהבה בגיבור שיצרה ועליו כתבה. מנחם בגין היה זה שקרא את הרומן הראשון שכתבה וחיזק את אמונתה בעצמה ככותבת, והוא שעודד אותה להתמקד בכתיבה לילדים ולנוער, וכך נולדו ציון מ’אל עצמי’, ‘ג’ינג’י’, ‘נאדיה’ וסדרות נוספות. ההתמודדות עם המחיר הנפשי שגבתה ממנה הכתיבה הביאה אותה לכתוב גם ספרים למבוגרים, ביניהם ‘טעות’, ‘משוחררת לעוף’, ‘יש אישה אחרת’, ועוד. את ‘חיפושים’ כתבה בעקבות מפגש עם נזיר בודהיסטי, שבאמצעות המדיטציה שלימד אותה פתרה את סכסוכיה עם עצמה. נקודת העגינה של רון־פדר-עמית היא הדמויות שבספריה. בכל פרק היא מספרת מהם התנאים החברתיים והנפשיים שהולידו גיבור זה או אחר. תהליך הכתיבה הייחודי שלה, שבמסגרתו היא מתאחדת עם גיבוריה ורוקמת את סיפוריהם, עולה מתוך הסיפור שהוא שיר אהבה למלאכת הכתיבה. אך לא רק הכותבת היא גיבורת הסיפור. גיבורה נוספת שלו היא מדינת ישראל, שכן תחנות חייה של רון־פדר-עמית מצטלבות עם תחנות הרות גורל בתולדות ישראל והאישים שעיצבו אותה: א”ד גורדון, ביאליק, זאב ז’בוטינסקי, וכמובן מנחם בגין.

אי שם, בילדות, כמו רבים מבני דורי, הוריי רצו שאקרא ספרים. אי לכך, הם רשמו אותי לספריה. כנראה בצדק. בפעמים הראשונות לא מצאתי את עצמי. אולם אחרי זמן לא רב, התוודעתי לעולם הסדרות. זה התחיל עם דנידין וקופיקו, אבל מהר מאוד הגיע לג'ינג'י ובהמשך גם לכס"חי ("כח סיירות חוקר, שבהמשך יצא מחדש תחת השם "חבורת ידיעת הארץ"). בהמשך נכנסו עוד כל מיני כמו סדרותיו של אבנר כרמלי וכמובן חסמב"ה. אך בזמן שבכיתה שלי התחילו הילדים לשחק בפיירמן, טטריס, וכד', אני נשארתי נאמן לספרים. בזמן שאלו הבודדים שעוד קראו ספרים החליפו חוויות מ"מצרמורת" וספרי פנטזיה נוספים למיניהם, פיתחתי את חיבתי ומשיכתי לספרות מקור ישראלית. אני מאמין שעד היום החיבור שלי לסוג הספרים אותם אני אוהב לקרוא, התעצב בזכות סדרות אלו שגדלתי עליהם ודיברו אלי. אך בראשם ג'ינג'י.

אם יש ספר או ספרים שחזרתי וקראתי בהם פעמים רבות, זה היה ג'ינג'י על כל חלקיו וסדריו שיצאו פחות או יותר עד שהתבגרתי. (בינתיים הם ממשיכים לצאת עד היום, אגב). לקרוא פתאום ספר על חבורות ילדים בגילי (גם אם חילונית, וגם אם מעורבת בנים ובנות – סיבה שההורים שלי לא התלהבו בהתחלה שזה מה שאני קורא), ובעיקר כזה שמתרחש בעיר מגוריי ירושלים (גם אם בשכונה אחרת), תמיד משכה אותי. אולי גם תמיד קינאתי באלו שהיתה להם חבורה, כי לי אף פעם לא באמת היתה כזו.

אבל לא באנו לדבר כאן על ג'ינג'י. ובטח לא עלי. התכנסנו כדי לדון בספרה החדש של מחברת הסדרות – גלילה רון פדר עמית. הסופרת שמתחרה עם ירושלמית אחרת, מנוחה פוקס החרדית, על התואר של הסופר/ת שהוציא הכי הרבה ספרים בישראל עד היום. האמת, שנקודת זכות אחת היתה לגלילה שההורים שלי נתנו לי לקרוא את ספריה – ספר אחר שהיא כתבה "מכתבים לילד אחר" – שהיה זה הספר הראשון מסוגו שעסק בילדים עם צרכים מיוחדים, נושא שהיה קרוב מאוד אליהם.

בכל מקרה, בשנים האחרונות נהיה יותר ויותר באופנה להוציא אוטוביוגרפיות. כנראה הוצאות הספרים החליטו שזה "מוכר". ההוצאות היום רודפות אחרי אישים מסויימים שיוציאו אצלם ביוגרפיות. אך המשותף לכולם, שהם נכתבים על ידי מדינאים, אנשי צבא, אנשי עסקים, וכד'. מיעוטם יוצא על ידי אמנים ויוצרים. אבל אני לא זוכר האם בשנים האחרונות, ואולי בכלל, סופר הוציא בארץ אוטוביוגרפיה רשמית. כזו שהוא באמת מתייחס אליה ככזו, ולא בתור עוד רומן ש"כותב את הסופר" ברמה זו או אחרת.

מצד שני, כשסופר, או במקרה הזה סופרת, כותבת אוטוביוגפיה, צריך להתייחס אליה לא רק ככזו, אלא גם כסיפור. ואכן, הדבר הייחודי והבולט בספר הזה שגלילה כותבת אוטוביוגרפיה בגוף שלישי. ולזה גם רומז שם הספר: "היא". בהקדמה היא מדברת על מרחק מסויים שהיא מרגישה שהיא צריכה לשמור, על מנת שלא להיחשף באופן מלא לגמרי. ואכן, במהלך הספר היא כותבת המון על ילדותה ועל בית הוריה, המון על התפתחות של דמויות או ספרים שהיא כתבה, אך מרחיקה מאוד את חייה האישיים כבוגרת, כנשואה וכאם לילדים. בסוף הספר היא מזכירה כבדרך אגב גם את חייה שמחוץ לחדר הכתיבה, כמו שיחות ופגישות עם תלמידים וקוראים שלה בבתי ספר וכד'.

אבל בעיקר היא כותבת על הדברים שעיצבו את ילדותה. כמי שנולדה כמה חודשים לאחר הכרזת המדינה, היא מתארת את ילדותה ואת התבגרותה כצעד צעד מקביל להתפתחות המדינה. לא נגלה לכם הכל, אבל היא מציינת איך מאורעות שונים עיצבו את דרכה הפוליטית והספרותית, ובעיקר היא תגלו איך קרה שדווקא הבנאדם הראשון עלי אדמות שקרא את מחברותיה הסוגיות ומלאות הדמיונות היה לא אחר ממנחם בגין, עת כיהן כח"כ, טרם היבחרו לראשות הממשלה. (אגב, את הביוגרפיה הראשונה שהיא כתבה בכלל היא כתבה עליו). כך שלמעשה הספר הוא לא רק אוטוביוגרפיה, והוא גם לא רק רומן עם התחלה, אמצע סוף ואפילו קו עליליתי כלשהו, אלא גם רומן היסטורי במובן מסויים.

למעשה, הספר, בעיקר בחלקו הראשון, כתוב בשלושה זרמי תודעה שונים. האחד הוא הזרם של גלילה עצמה כילדה, השני הוא הזרם של הגיבור או הגיבורה התורניים שמתהלכים בראשה, והשלישי הוא גיבורי הספרים שהיא קוראת במקביל המשפיעים ומעצבים אותה גם. ברקע כל הזמן גם הסיפור ההיסטורי של המדינה והסיפור האישי של משפחתה ובעיקר הוריה.

ובכל זאת, משהו בספר היה חסר לי. נכון שהיה מעניין לקרוא על מאחורי הקלעים של חלק מספריה, אבל חבל שיש שם דברים שלמים שלא מוזכרים או מופיעים. מצד שני, ספרים אחרים שכן מופיעים, לא תמיד מוזכרים בשמם המפורש, ולמעשה גלילה יוצאת בכתיבתה מתוך הנחה שכל מי שקורא את הספר הזה קרא גם את כל ספריה האחרים, או לכל הפחות אלה שהיא כותבת עליהם בספר. ברור לי שאם הייתי מכיר יותר ספרים שלה, ויודע יותר על מה היא מדברת, הנאתי היתה גדולה יותר. ומצד שני, דווקא ספרים שאני כן מכיר, היא כמעט ולא כתבה עליהם. גם בספר כדוגמת ג'ינג'י היא כותבת איך נבט בה הרעיון לספר הראשון. אך מעניין לא פחות איך זה המשיך לסדרה. איך עדיין אחרי 50 ספרים בסדרה יש לה עוד רעיונות חדשים. מה גם, שבג'ינג'י, בניגוד לסדרות אחרות, למרות שהסדרה יצאה על פני כשלושים שנה, עדיין הגיבורים נשארים באותו גיל. הסביבה משתנה, הטכנולוגיה נכנסת לספרים, העיסוקים של ילדי החבורה משתדרגים, אך הגיל נשאר תמיד זהה. (בניגוד לחסמבה או להארי פוטר למשל). היה מעניין, אם כבר היא כותבת על הכתיבה שלה, אם היא היתה כותבת על כל הסדרות למשל, או למשל למה סדרת כס"ח יצאה מחדש בשלב מסויים בשם אחר, או כל מיני שיקולים שהיו לא רק בתחילת הדרך אלא גם כיום. עושה רושם מהכתיבה שלה, שברגע שהיא התחילה לכתוב סדרה מסויימת, היא לחצה על כפתור כלשהו, ומשם זה המשיך על אוטומט לאורך עשרות ספרים. אולם כאן בביוגרפיה נראה כאילו היא כתבה ספר. סיימה אותו. עברה לספר שאחריו. סיימה אותו גם וכו'. כלומר אין התייחסות להמשכיות ולסדרתיות של הספרים. בזה קצת התאכזבתי. וגם בזה שאם כבר אוטוביוגרפיה, אז ספרי הכל. על החיים, המשפחה וכו'. כלומר יש פה ערבוב קצת מתסכל או לא מספיק שלם כשמצד אחד היא מגדירה את הספר כאוטוביוגרפיה, מצד שני, תקציר הספר מבטיח לנו לקרוא על אחורי הקלעים של ספריה, אך בפועל יש את שניהם אך אף אחד מהם לא שלם. ועדיין, בשורה התחתונה, למרות החסרונות והאכזבות, זהו ספר עם הרבה אמירה. עם הרבה תוכן, ובהחלט בהחלט מעניין, בעיקר מי שגדל על ספריה, כמוני, ומי שגדל כאן במדינה בכלל.

דוד פרוידיגר

דוד, 36, ירושלמי בנשמה, מכור למילה הכתובה- לקרוא, לכתוב ומה שביניהם.

לפוסט הזה יש תגובה אחת

  1. Avatar
    אורלי אורלנו

    שלום וברכה
    אהבתי את הסקירה העיניינית תיאור הסדרות והרגש המתואר אורלי אורלנו נציגת ציבור ועדת תרבות מפלגת יש עתיד תלם שיווק וכתיבת נאומים

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן