הרומן "הטירה היא שלי" הינו עיבוד מחודש לספר "רשימות קסנדרה". העלילה מסופרת מפיה של קסנדרה המספרת על בני משפחתה הלא ממש מתפקדת שחיים בטירה אותה הם השכירו ל-40 שנה:
רוז, אחותה הבכורה של קסנדרה – יפיפייה אך בטלנית ולא יודעת לעשות כלום. הדבר היחיד שמעניין אותה הוא להינשא לגבר עשיר, לא משנה לה מי.
אביה של קסנדרה – סופר לשעבר. כתב רומן אחד שהפך לרב מכר ומאז מתפרנס בקושי ממתן הרצאות עליו.
טופז, אמה החורגת של קסנדרה – צעירה יחסית שלעיתים משמשת כמודל עירום לציירים. היא חביבה וטובה וילדי המשפחה מחבבים אותה. היא מנסה להגדיל את ההכנסות של המשפחה ולגרום לילדים לעבוד אך ללא הצלחה מרובה.
תומס, האח הקטן תלמיד בית ספר.
דמות נוספת הינה סטיבן, בנה של עוזרת הבית שנפטרה. הוא מאוהב בקסנדרה ועושה ככל יכולתו על מנת לסייע לכלכלת המשפחה.
חיי המשפחה משתנים עם הגעתם של שני אחים לכפר בו נמצאת הטירה.
דעתי על הספר:
הספר מחולק ל-3 חלקים כמספר המחברות של קסנדרה. השינוי שחל בכתיבתה של קסנדרה, השואפת להיות סופרת, ניכר עם התקדמות העלילה. היא פשוט שופכת כל העולה על דעתה על הדף, בלי לסנן. לפעמים זה עורר עניין ולעיתים פשוט עצבן וגרם לי לחשוב שאפשר היה בקלות לקצץ חלק מהכתוב, אך זהו קסמה של קסנדרה. היא תמימה ואופטימית וכותבת באומץ על הכל – כולל הודעות מראש לקורא על תפנית בעלילה.
במבט ראשון משפחתה של קסנדרה עושה רושם של משפחה עשירה החיה בטירה יפה אך זה רק למראית עין. למעשה הטירה לא מעידה בכלל על מעמדם אלא ההיפך. שכן הטירה מתפוררת ולא מתוחזקת כמו שצריך והיא לא באמת שייכת להם.
אני נהניתי לקרוא את הספר ובעיקר נהניתי מכתיבתה של קסנדרה. מדי פעם תוך כדי הקריאה נזכרתי בספריה של ג'יין אוסטין. וזו בדרך כלל השוואה טובה.
