Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
הטבחית של הימלר
תגיות: , ,
הוצאה לאור:
תאריך הוצאה: 2015
מספר עמודים: 287
גיל 105, רוז עדיין מנהלת את המסעדה המפורסמת שלה במרסיי, מחזיקה אקדח בתיק, ואינה יכולה שלא לחשוב מחשבות זימה כשהיא חולפת ליד בחור חתיך. אפילו זוועות המאה העשרים בהן חזתה מקרוב — מהטבח בארמנים דרך הטירוף המאואיסטי ועד אימת הנאציזם (היא היתה, ככלות הכול, הטבחית האישית של הימלר) — לא גרמו לה לאבד משמחת החיים שלה או מאומץ לבה. לכן כשלילה אחד מנסה בחור צעיר לשדוד את הקשישה החביבה, הוא לא יכול לדמיין איזו חמת זעם הצית, ולאיזה מסע נקם תצא אחת הגיבורות הספרותיות הססגוניות ביותר בתולדות הספרות. הטבחית של הימלר הוא רומן משעשע ועוקצני, שבדומה ל"הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם" מציע קריאה אישית מאוד של המאה העשרים.

ההיסטוריה מנוולת. היא לקחה לי הכול. את הילדים שלי. את ההורים שלי. את אהבתי הגדולה. את החתולים שלי. אני לא מבינה את ההערכה המטופשת שהיא מעוררת בלב המין האנושי. (עמוד 14)

גם לאחר שסיימתי את הספר המיוחד הזה התקשיתי לגבש עליו דעה חד משמעית. הוא ייחודי ושונה מכל הספרים שקראתי, אם כי ראיתי בו מעט דמיון לסרט פורסט גאמפ, שבו פורסט נקלע לסיטואציות היסטוריות עם אישים מפורסמים, בדומה לרוז בספר הזה (אך אין כל דמיון בין הסיפורים).

בגיל 105 רוז מתחילה להבין כי הסוף מתקרב ועל כן היא מחליטה לכתוב את סיפור חייה. באותו היום בו התקבלה ההחלטה, היא מקבלת מכתב מסתורי שגורם לה לשלוח את הנער השכן - סמיר העכבר, לחקור ולגלות את פישרו.

רוז נולדה למשפחה ארמנית שמחה ומאושרת, אך בגיל צעיר התרחשה השואה הארמנית, היא נותרה חסרת כל ובדרך לא דרך שרדה אותה וניצלה.
סיפורה מתגלגל בין בתי בושת ואדונים שאימצו אותה לנערת ליווי, בהמשך הועסקה כאוספת שאריות, עד שגם מגורל זה הצליחה לברוח.
היא מצאה לה הורים מאמצים חמים ואוהבים, ובהמשך גם את אהבת חייה.

רוז היתה מעורבת בהמון התרחשויות היסטוריות שהשפיעו על המאה - השואה הארמנית והתפרקות האימריה העות'מאנית, עליית הנאציזם שהשפיעה עליה גם באופן אישי, שלטון המאואיזם בסין  - שגם פגע בה באופן אישי.
במאה העמוסה ולאורך חייה היא חוותה אהבה ואובדן, כאב ותשוקה ניצחונות והפסדים.

לרוז יש שני מוטיבים מנחים בחייה:
הראשון הוא כישרון הבישול שלה, בזכותו היא מתפרנסת, מתיידדת עם אישים בכירים וחשובים, ובהמשך היא גם לומדת להתאים לכל אחד את האוכל כך שיתאים למצבו הבריאותי. באמצעות האוכל היא מצליחה להגיע לאנשים שהיא רוצה (או לא רוצה), דרך קיבתם.
השני הוא המוטו "עין תחת עין, שן תחת שן", אם נעשה לה או למי מקרוביה עוול, היא לא תבחל באף אמצעי כדי לנקום ולהוציא את הצדק לאור.

בספר רוז מתוארת כאישה אנרגטית, מלאת חיים ומלאת תשוקה (אפילו בגיל 105), שום דבר לא יעצור אותה בדרכה גם אם בדרך תעורר פרובקציות, היא דוגלת ב"לחיות את הרגע", ולמלא את החיים בצחוק ואהבה.
דמותה הססגונית שנויה במחלוקת - לעתים אהבתי אותה, לעתים התרגשתי עבורה ואפילו ריחמתי עליה, ולעתים נותרתי קצת מופתעת והמומה מאומץ ליבה ומהתנהגותה החריגה.

הספר כתוב כרומן שנון ועוקצני, הוא מעין סאטירה על ההיסטוריה ובעיקר על החלקים הפחות טובים שלה, הוא אפילו נוגע בשלב מסוים בסיפור בבעיות העיכול של היטלר והימלר השנואים.
הספר בכתיבתו הייחודית קליל ומהנה לקריאה אם כי היו כמה קטעים קצת פחות נעימים לקריאה.

לסיכום: בגיל 105 עם חדוות חיים, הומור ונקמה כנראה שאפשר עוד להספיק הרבה..

 

אהבתם? שתפו!

חוי הראל

נשואה ואם לארבעה, תולעת ספרים מלידה ואופטימית נצחית.

לפוסט הזה יש 2 תגובות

  1. Avatar

    סקירה מסקרנת, בהחלט שמה את זה ברשימה

    1. חוי הראל

      תודה שרון

כתיבת תגובה

מה הדירוג שלכם לספר?

סגירת תפריט
דילוג לתוכן