Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
החיים חלקי שבע
קטגוריה:
סוגה:
שנת הוצאה: 2016
מס' עמודים: 313
שבעה דברים על גיבורת החיים חלקי שבע: 1. היא שונה (כלומר משונה). וגאונה. 2. כמעט כל דבר מעניין אותה. אבל דברים מסוימים – כמו צמחים ושאלות רפואיות – מעניינים אותה יותר. 3. היא למדה – בדרך הקשה – שהחיים מאוד לא הוגנים לפעמים. 4. היא מבינה שמשפחה היא מה שעושים ממנה, ושהאנשים שמבינים אותך ובוחרים לחלוק איתך את חייהם הם האנשים הכי חשובים. 5. אין לה הרבה חברים, אבל היא תעשה כל דבר למען אלה שיש לה. 6. היא יודעת שהדבר הנפלא ביותר בעולם הוא להרגיש שייכת. 7. הסיפור שלה יגרום לכם לצחוק, לבכות ולהעריך מחדש את החברים שלכם, את המשפחה שלכם ואת הדברים סביבכם.

הספר מפגיש אותנו עם וילו צ'אנס, ילדה מחוננת בת 12 שבאחרי הצהריים אחד מאבדת את שני הוריה בתאונת דרכים. לוילו אין קרובי משפחה או חברים של המשפחה שיכולים לקחת עליה אחריות, ולרגע נראה ששום דבר לא יסתדר.
לעזרתה נחלצים אוסף אנשים, ביניהם יועץ חינוכי, משפחה ויאטנמית, ונהג מונית מקסיקני. הספר מספר על וילו ועליהם, בחודשים הראשונים לאחר מות הוריה.

מה חשבתי?

אמ;לק – אם בא לכם ספר קליל יחסית, והוא כבר לידכם, אז ישמצב שתהנו ממנו.
הסיפור בבסיסו מעניין, וגם החיבורים בין האנשים. והיה לי קל לקרוא את הספר מתחילתו ועד סופו פחות או יותר ברצף. הספר חושף את הקוראים לדרכים שונות בהן אנשים גרים וחיים, ומראה לנו שלא תמיד (או אולי בד"כ) אנחנו לא יכולים לדעת מאיפה אדם מגיע בכל יום לבית הספר או לעבודה, ושהדברים האלה לא מעידים על אופיו ומעשיו.
אבל כאן בערך מסתיימים הדברים הטובים שיש לי לומר.
הסיפור מסופר משתי נקודות מבט – של וילו בגוף ראשון, ושל דמויות אחרות מגוף שלישי. ברוב המקרים, לא מצאתי ערך מוסף לסיפור בחלקים שסופרו בגוף שלישי. ואני לא לגמרי מבינה למה הם צריכים להיות שם אם הם לא תורמים לקורא.
הטוויסטים וההפתעות שהיו בסיפור לא ממש הצליחו להפתיע אותי. רוב מה שקרה בחצי השני של הסיפור היה צפוי.
בנוסף, הבניה של הדמויות לא הייתה כל כך ריאלית לדעתי – הספר הוא חלק מסדרת "מהעולם האמיתי", אבל רוב הדמויות היו מוקצנות מדי.
(מפה ספוילרים קלילים)
הדמות של וילו, מצד אחד ילדה מחוננת שמאוד אוהבת את הוריה ומתעניינת לעומק בהמון נושאים מורכבים, ומצד שני לא מצליחה לייצר קשרים חברתיים. אבל דווקא בזמן הסיפור, ועוד בתקופת אבל, היא מצליחה לייצר חברויות קרובות תוך "זריקת" ההרגלים שלה (באופן קיצוני מדי לטעמי) וגם להשפיע על חייהם של הסובבים אותה מקצה לקצה. היא הופכת להשראה ולגורם היחיד לשינויים שלאנשים בד"כ לוקח שנים של הכנה והרבה התמדה לעמוד בהם.
ומשפט אחד ספציפי שוילו אמרה וצרם לי מאוד – ".. הוא לא בן אדם רע, הוא פשוט גרוע בלהיות בן אדם". הדמות שלה אמנם מאבחנת מחלות, מנתחת סיטואציות, ומאגר אינסופי של ידע, אבל היא לא דמות שיפוטית, והמשפט הזה ממש OFF CHARACTER לדעתי.
משהו נוסף שהפריע לי איתה – הקלילות שבה היא משקרת להוריה וחודרת לפרטיות שלהם (ומאוחר יותר גם של היועץ) מסיבות שבאותו רגע נראות לה לגיטימיות – אבל גם זה, לא תואם את שאר המעשים והמחשבות שלה.

לדעתי היה חסר להעמיק קצת יותר במאי, החברה הויאטנמית של וילו, ובפאטי, אמא שלה. הן חלק משמעותי מהדרך של וילו, אבל אנחנו לא יודעים מה עומד מאחורי הבחירות והמעשים שלהן באף שלב.

ומשהו שלא קשור לדמויות – העלילה בספר מתחילה בנקודה מאוד קשה בחיים של וילו, והסיפור נע על קו שבין התמודדות ראשונית עם האבל לסוף אופטימי במיוחד. זה נחמד לקרוא סיפור אופטימי, אבל מסיפור על כזה נושא הייתי מצפה שישארו לי מחשבות על הספר. אבל בחוויה שלי, אין פה רבדים עמוקים, והמוח לא תוהה עכשיו על שום דבר שקרה שם.

לסיכום, כמו באמ;לק – אם בא לכם משהו קליל, הוא יכול להיות בחירה טובה. אני פשוט ציפיתי ממנו לקצת יותר.

גלי שטרן

מטפחת עציצים, מכורה ללונדון, אוהבת אנשים ותמיד עם ספר ביד (או מקסימום בתיק).

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן