Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
החיים הפשוטים שלי
סוגה: ,
הוצאה לאור:
תאריך הוצאה: 2019
מספר עמודים: 136
החיים שלי די פשוטים. בית ספר, כיתה ז', מבחנים, עבודות לפעמים. חברים – לא יותר מדי. ואמא אחת שמתה. החיים הפשוטים של תום נעשים לא כל כך פשוטים לאחר מות אמו. אביו שקוע באבלו, אחיו ואחותו קטנים מכדי להבין לאן נעלמה אימם, ותום נשאר בודד לנפשו. אבל אז מתקרבת אליו אלונה, נערה מסקרנת ומסתורית המיטיבה להבין לליבו יותר מכולם. אחרי ה"שבעה", תום חוזר למציאות ואל המאבקים היומיומיים בבית הספר ובבית. האם הוא יצליח, בעזרתה של אלונה, למלא מחדש את כל החורים שהשאירה אחריה האם בחייו ובנפשו? בעדינות וברגישות רבה מובילה אורה קרופיק את תום דרך המאבקים של חייו וניסיונו להבין את עצמו ולהצליח לבטא את רגשותיו. ספריה הקודמים של אורה קרופיק, "חברות עם שחר", "החברים של אדם", "מריה", "דור לא מושלם", "לא כמו כולם" ואחרים, יצאו גם הם בהוצאת "דני ספרים". הם זכו להצלחה רבה וחדרו אל ליבם של בני הנוער בכל הארץ.

החיים של תום בכלל לא פשוטים, אמא שלו בדיוק נפטרה, אבא שלו לא מבין אותו ורק כועס כל הזמן, הוא צריך לדאוג לאחים הקטנים שלו, הוא מתמודד עם מורה שנטפלת אליו בבית הספר, וגם עם איזה זקן נרגן שנוטה לצעוק עליו ועל חבר שלו, מזל שיש לו כמה אנשים בחייו שעוזרים, אלונה שמבינה את ההתמודדות של תום, רוני המחנכת שמנסה לעזור, וגם נילי החברה של אמא.

אורה קרופיק, במילים פשוטות, שקורעות את הלב, מתארת לנו את הרגשות של ילד שאיבד את אמא שלו, את תגובות הסביבה, ואת התמודדות האישית והמשפחתית, היא מגלה לנו מה עוזר לו, וכמה נורמלי זה לבכות או לבקש עזרה, גם אם אתה בן, וגם אם אתה כבר לא קטן. היא מראה לנו שמילים, כאלו שכתובות על נייר, או כאלו שיוצאות מהפה יכולות לעזור, ושגם לכתוב משהו מעצמך משחרר לא פחות.

כמה בכיתי בספר הזה, הוא קצר כל כך, ומעורר כל כך הרבה רגשות, לא צריך לאבד אמא כדי להרגיש געגוע, והסיפור של תום הזכיר לי אנשים שאני מתגעגעת אליהם, ונתן לי הרבה כוחות כדי להתמודד עם הגעגוע, הוא נגמר כל כך מהר, והיה כל כך מדויק, ואני סקרנית לדעת מה קורה עם תום ואלונה, וגם מה קורה עם המשפחה של תום בעוד כמה שנים. הספר מתאים למי שהתמודד עם אובדן, בכל גיל, כי בפשטות שלו הוא מזכיר לנו להרגיש.

שורה תחתונה: הספר מזכיר לנו את החבל הדק בין להמשיך בחיים לבין להישאר במקום.

אהבתם? שתפו!

רעות אסתר פנקוס

לומדת חינוך, עובדת בסטימצקי ומכורה לריח של ספרים וגם לקריאה בהם.

כתיבת תגובה

מה הדירוג שלכם לספר?

סגירת תפריט
דילוג לתוכן