אתחיל דווקא מהכותרת, במקור שם הספר הוא "Dangerous crossing", שם שהוא לדעתי הרבה יותר הולם את העלילה – כל כך הרבה התרחשויות יש סביב ההפלגה המתרחשת בספר, כשברקע מאיימת לפרוץ מלחמת – סכנות אורבות בכל מקום, גם אם אינן בהכרח ממשיות, בעוד הכותרת העברית היא הרבה יותר אופטימית..
לילי שפרד עוזבת את לונדון ויוצאת להפלגה לעבר חיים חדשים באוסטרליה. היא משאירה מאחור משפחה וזיכרונות כואבים. כשהתכנית שלה היא להצטרף לתכנית הגירה לאוסטרליה לנשים שיעסקו בעבודות משק בית.
החיים באוניה מתנהלים כמו עולם בפני עצמו – עולם סגור, ללא נגיעה כמעט לעולם החיצון, ועם אותם האנשים לאורך כל הדרך. חמישה שבועות של הפלגה יוצרים סוג של "חבית נפץ" – במהלך הנסיעה נוצרות חברויות חדשות, מתגלים תככים ומזימות ומנגד גם נוצרים אויבים.
לילי יוצרת חברויות חדשות במהלך ההפלגה, ואפילו שוקלת להיכנע ללב ולאהבה חדשה.. אך ככל שעוברים הימים היא מבינה כי כל אחד מנוסעי האניה משאיר מאחור סודות שאותם הוא מעדיף לשכוח, ונראה כי לא ניתן לסמוך על אף אחד כמעט.
נדמה כי חמשת השבועות של ההפלגה עוברים על לילי כחיים שלמים.
החיים בהפלגה מתנהלים בשגרה הכוללת מסיבות, טיולים אקזוטיים, ארוחות פאר, בריכות ועוד ועוד. אך אט אט המתיחות מחלחלת גם לשם. הדבר מתבטא במיוחד ביחס כלפי הנוסעים היהודים הבורחים מאירופה: מתייחסים אליהם בזלזול, לא נותנים בהם אמון, לא רוצים בחברתם, ויש לכך השלכות קשות.
הספר כתוב בשפה קולחת והוא נוח לקריאה, העלילה מעניינת ומתנהלת כסוג של יומן מסע, כשלילי היא הגיבורה הראשית. החוויות העוברות על לילי וחבריה מרתקות ומסקרנות. וניתן ללמוד מהספר הרבה על חברויות ועל יחסי אמון בין אנשים, כשהבסיס לכל בעצם הוא "כבדהו וחשדהו".
