Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
החיים אחריך
סופר/ת:
הוצאה לאור:
תאריך הוצאה: 2016
מספר עמודים: 309
לואיזה קלרק, הגיבורה הבלתי־נשכחת מללכת בדרכךָ, מרגישה שמשהו מאוד מאוד לא בסדר איתה. לכאורה היא התאוששה ממותו של ויל טריינר, הגבר של חייה. בכסף שהוריש לה רכשה דירה חמודה בלונדון וכביכול התחילה חיים חדשים ומסעירים בעיר הגדולה. אבל למעשה היא לא לומדת, עובדת בעבודה משמימה, ועל בן זוג חדש אין בכלל מה לדבר. תאונה מצערת שפוקדת אותה גורמת לה להתעורר סוף־סוף ולהבין שהיא לא יכולה להמשיך ככה ושמשהו מהותי חייב להשתנות.  ואז, לילה אחד, משהו אכן משתנה. מישהו מתדפק על דלתה של לואיזה ועולמה מתהפך. כל מה שחשבה שהיא יודעת על ויל מתנפץ לנגד עיניה. וזה שהוא מת בכלל לא אומר שהוא יצא מחייה. אם תסגור את הדלת, ישובו חייה שלה אל מסלולם הלֵאֶה. אם תפתח אותה: היא מסכנת הכול — אבל גם מקבלת הזדמנות להרפתקה מסעירה ולשינוי שלו היא כה מייחלת.  

אחרי שצפיתי בסרט 'ללכת בדרכך' (מודה ומתוודה שלא קראתי את הספר אלא ישר התחלתי עם הסרט), הסתקרנתי לראות מה עלה בגורל הדמויות שנעזבו לאנחות מאחור וחיכיתי בסבלנות עד שיפול לידי ספר ההמשך 'החיים אחריך' מהספריה העירונית, הציפיה היתה גדולה וארוכה (כמה זמן לוקח לקוראת ממוצעת לקרוא 309 דפים?).
וכמו שאמרו חכמינו: כגודל הציפיות, גודל האכזבות...אז מה היה לנו שם?
לואיזה קלרק שובת הלב והאהובה עובדת בבר קטן בשדה התעופה בלונדון אחרי שהתאוששה פחות או יותר (עם דגש על הפחות) ממותו של ויל טריינר והיא גרה בדירה קטנה שקנתה מכספי הירושה שהותיר לה ויל וחייה לא זורמים כמו שקיוותה.
העבודה לא משהו, הבוס מעיק ושלא נדבר על כך שאין שום אהבה באופק.
התפנית בעלילה מגיעה דווקא מכיוון לא צפוי כשדמות לא קרויה דופקת ערב אחד על דלתה ומותירה אותה מבולבלת וחצויה.

דמותה של לואיזה בתחילת הספר היתה די אנמית, החיים כביכול עוברים לידה אבל היא לא ממש שותפה מלאה למה שקורה סביבה. מצד שני קשה לי לשפוט מישהו שצריך להתמודד יום יום עם אבל על מותו של אדם אהוב.
לואיזה שרוצה להמשיך ללמוד ולעשות עוד הרבה דברים, בעצם לא עושה כלום עם עצמה.
היא מסוג האנשים שבא לך לנער אותם חזק ובאותה מידה לחבק ולא להרפות.

את חיה לבד בדירה מחורבנת שאף אחד לא בא אליה. ההורים שלך חושבים שאת לוזרית ואפילו אין לך ביצים להתפטר מהעבודה הכי עלובה בעולם.

פה ושם היו קטעים שהצליחו להצחיק אותי כמו הקטע שהאחיין של לואיזה צייר על פניו של אביה בטוש כחול בלתי מחיק מכיוון שחשב שהוא אווטר או כדברי אבא כשאמא ניסתה לנקות לו את הפנים: "את לא מורחת אקונומיקה על הפרצוף הסמוק שלי."
הדינמיקה המשפחתית שבעצם מאד הזכירה לי את משפחתי שלי (נירוטיים אך מצחיקים) היוותה את רגעי החסד הקטנים שהעירו לחיים את הספר.
כמובן שהיו גם רגעים של עצב כשדמותו של ויל עלתה בזיכרון.
קשה שלא להתאהב בלואיזה, היא נשמה קצת אבודה אבל דמות ססגונית עם הרבה טוב לב ורצון לעזור והדמות שלה אכן משתנה ומקבלת פן בוגר ואחראי יותר על החיים בהמשך הדרך.
עדיין, העלילה לא הצליחה להתרומם והיא נעה בין עליות ורגעים קטנים של אושר לבין נפילה דרסטית אל מעמקי הדיכאון.

אם אתן ממש סקרניות לדעת מה קרה עם לואיזה קלרק אחרי מותו של ויל אז לכו על זה, רק אל תשכחו שבסופו של דבר הסקרנות הרגה את החתול.

קריאה מהנה

אהבתם? שתפו!

חגית בן-חור

חגית בן חור, בלוגרית ספרים, חיה בסרט ומכורה לסדרות טלוויזיה.

כתיבת תגובה

מה הדירוג שלכם לספר?

סגירת תפריט