ספר מרגש ונוגע ללב על כוחה של אהבה לרפא נפש פצועה ולהעניק אושר ותקווה לחפצים בה בחייהם.
את הדמויות בספר אנו מכירים מספרה הקודם של ג׳ני קולגן, בית קפה ליד הים, אך אם לא קראתם אותו, זה בסדר, ג׳ני עושה תקציר ואזכורים לאורך הספר, אך אם תכננתם לקרוא את בית קפה ליד הים, כדאי שתתחילו בו.
פלורה וג׳ואל הם זוג אך פלורה מרגישה שאין תקשורת בניהם. ג׳ואל סגור בתוך עצמו, לא משתף במחשבותיו וריגשותיו ולא רק זה אלא הוא עובד שבועות שלמים בניו יורק העיר הגדולה ובקושי מטלפן או קופץ לבק באי מיור בו הם גרים. פלורה מתוסכלת ולא בטוחה לגבי המעמד שלה בחייו.
ג׳ואל אומנם בן 30 אך הוא ילד אומנה דחוי, שעבר המון בחייו, ומתחת לחזות הקשוחה והיציבה שהוא משדר יש ים גדול של פחד וחוסר ביטחון, שמשפיעים על הקשר שלו עם אנשים ועם האמון שהוא מוכן לתת בהם.
קולטון, מיליונר, המעסיק של ג׳ואל ובן זוגו של פינטן אח של פלורה, מסתיר סוד גדול שישפיע על כל הסובבים אותו ברגע שיתגלה. לאורך הספר הסופרת גרמה לי לחשוב על קולטון מחשבות לא טובות, כשהסוד התגלה היו לי ייסורי מצפון 😏
לורנה, חברתה הטובה של פלורה ומנהלת בית הספר של האי, מאוהבת בסתר בסאיף, רופא על האי, פליט מסוריה המחכה נואשות לשמוע משהו מאישתו וילדיו.
אין דרמות גדולות בסיפור או טוויסטים מפתיעים, אבל יש סיפורי אהבה, חמלה ואיכפתיות ואנשים שעוזרים ותומכים ודואגים אחד לשני, כך נוצר סיפור אינושי שגרם לי לקרוא את הספר ברצף בלי רצון להניח מהיד ובתקווה שיהיה להם טוב.
קריאה מהנה.
