הערת פתיחה: שווה לקרוא את הספר 'הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם' לפני קריאת הספר הזה.
עוד מאז הספר הקודם אלן ויוליוס הם צמד בלתי נפרד, אחרי החגיגה המיוחדת שאלן הכין ליוליוס ליום ההולדת, יוליוס מחליט להחזיר לאלן ביום הולדת מיוחד בכדור פורח, כי לא כל יום חוגגים 101, אבל מי בכלל חשב שהכדור יעוף למקום אחר וישאיר אותם בלי כלום כמעט, אם כי קשה להגיד על בקבוק שמפניה שהוא ציוד נדרש.
מפה העלילה מתחילה להתגלגל, והסופר היקר שלנו, יונס יונסון, עושה את הדבר שהוא הכי טוב בו, הוא לוקח עלילה שיכולה להיות פשוטה ומעניינת, והופך אותה למסובכת כל כך, אבל גם כיפית כל כך. בכל פעם שאני קוראת ספר שלו, אני שואלת את עצמי לאן הראש שלו יוביל אותנו הפעם, ובכל פעם מחדש אני מוצאת את עצמי מופתעת מהרעיונות שלו.
האמת, התלבטתי הרבה אם לקנות את הספר הזה, חשבתי שהוא יחזור על עצמו מהספר הקודם, אבל אם הספר הקודם מדבר בעיקר על עברו של גיבורינו אלן, הספר הזה מדבר על ההווה, ואולי גם קצת על העתיד, ולא רק של אלן, אלא גם שלנו. הוא מזכיר את המנהיגים הגדולים של ימינו (גם את ביבי שלנו), והוא מראה לנו שגיל זה רק מספר ושתמיד אפשר לחלום ואף פעם לא מאוחר להגשים חלומות.
הייחוד הגדול של יונס יונסון, זה היכולת לחפור בצורה כה חיננית, שבמקום להוציא את החשק מהספר, רק עושה רצון לקרוא עוד ועוד. אבל במאה הדפים האחרונים כבר היה לי קצת יותר מידי, תהיתי לעצמי לאן עוד אלן ויוליוס וגם סבינה שהצטרפה לחבורה יכולים להגיע, וגיליתי שגם יונס יונסון יכול לפעמים להיתקע, והעמודים האחרונים בספר טיפה מיותרים.
שורה תחתונה: לחפור מעולם לא היה חינני ומצחיק כל כך!
