החיים שלנו מלאים באמונות תפלות, לנקוש שלוש פעמים על עץ למנוע עין רעה, לא לשבת שלושה עשר אנשים בשולחן, לא לעבור מתחת לסולם פתוח אחרת "תזכה" במזל רע ועוד.
כל האמונות התפלות הללו מתגמדות לעומת "הקללה" עליה כותבת לורי נלסון ספלמן ברומן החדש, "הזכות לאהוב". רומן סוחף אשר לוקח את הקורא היישר לאיטליה בימי הזוהר שלה.
ברומנה, נלסון-ספילמן, מעלה סוגיות רבות לקורא על התחום שכול אדם מחפש בו תשובות, אהבה. כל אדם הרי ראוי לאהבה, אך יותר מדיי בני אדם מרגישים שהם אינם ראויים לאוצר הזה, הרבה אנשים איבדו את האמונה שלהם בקסם הזה, ואולי אחד הדברים שהכי מתפשרים עליהם זו האהבה. נלסון-ספילמן, בסגנון יוצא דופן מנסה ללמד שכל אחד ראוי לאהבה ושזה דבר שבהחלט שווה להילחם עליו, נכון, לפעמים המסע לאוצר הזה רוויי בכאב וצער, אך בסופו של דבר, כשמגיעים לדבר האמיתי, הדבש הוא מתוק בהחלט.
ספרה של נלסון-ספילמן כתוב בהתאם לז'אנר שתפס תאוצה בשנים האחרונות, של קפיצות בין ההווה לעבר בפלאשבקים כאלו ואחרים, ז'אנר שלעיתים יכול להיות מאוס משום שבכתיבה לא נכונה, מאוד קשה לעקוב אחר העלילה, אך בצורה יפיפייה, נלסון-ספילמן, מצליחה לרקוד על התפר שבין ההווה לעבר, היא עושה זאת בצורה קולחת וטובה, כך שגם מי שז'אנר הכתיבה נמאס עליו, יוכל למצוא את זה מעט מרענן וחדש.
בספר אנחנו זוכים להכיר את משפחת פונטנה האיטלקית אשר חיה בצל קללה קדומה לפיה, אף בת שניה לא תזכה למצוא אהבה. חלק מבנות המשפחה לא מייחסות לקללה חשיבות, או טוענות שהן אינן מייחסות לה חשיבות, וחלקן עושות כל שהן יכולות על מנת לבטל אותה ולהיות הראשונות שימצאו אהבה, על אף היותן שניות.
מלבד הקללה, ישנה דודה מסתורית, פופי, שעל בנות המשפחה נאסר להיפגש. לכן כאשר אותה פופי מזמינה שתיים מן הנכדות, שגם הן בנות שניות, לטיול לאיטליה לכבוד יום הולדתה השמונים, ההלם הוא רב, ובסופו של דבר מה שמתניע את אותן נכדות לצאת איתה לטיול הוא הבטחתה לביטול הקללה שרובצת על המשפחה במשך עשרות דורות.
במהלך מסען באיטליה היפה, סודות הלב והנפש נחשפים, וגם סודות משפחתיים שסבתן של הנכדות הייתה מעדיפה שיישארו קבורים עמוק באדמה.
