"הוויקונט שאהב אותי" הוא הספר השני בסדרת ספרי ברידג'רטון והוא עוסק באח הבכור, אנתוני.
כשנתיים לאחר נישואיה של דפני, מחליט אנתוני – שעד כה נחשב לרווק נצחי ולהולל גדול – להתחתן. אנתוני נושא עמו צלקת נפשית וטרגית. אביו מת בהיותו צעיר יחסית מעקיצת דבורה ואנתוני שהיה עד למותו וישב ליד גופתו לילה שלם, מחליט שגם הוא לא יאריך ימים כאביו. לפיכך, הוא מחליט להתחתן על מנת להקים משפחה וליהנות ממנה בזמן שנותר לו לתפיסתו.
הוא מחפש נערה טובה, יפה ועדינה. הוא מחפש אימא לילדיו, בשום פנים ואופן לא מישהי להתאהב בה. למרות שכולם מסביב מפקפקים בו, הוא נותר רציני ומתאמץ רבות בעונת הנשפים הנוכחית.
במקביל, גם האחיות לבית שפילד משתתפות בעונה הנוכחית. קייט היא האחות הבכורה. היא חכמה, לא יפייפיה גדולה כפי שהיא מעידה על עצמה, אך בעיקר שנונה, חדה ויודעת בדיוק מה היא רוצה. אמה מתה כשהייתה קטנה מדלקת ריאות חריפה. אביה מת לפני כמה שנים אחרי שהתחתן בשנית עם מרי והביא עמה בת נוספת בשם אדווינה. אדווינה היא האחות המרהיבה ביופייה, היא עדינה, נעימת הליכות והכוכבת של העונה הנוכחית. קייט שרוצה להגן עליה קובעת כי רק היא תאשר את החתן העתידי של אחותה הצעירה.
אנתוני מתלהב מיידית מאדווינה ומחזר אחריה במרץ, אך קייט לא מסכימה כי ההולל הכי גדול בלונדון יינשא לאחותה האהובה והתמימה. היא מנסה למנוע זאת. כל מפגש ביניהם מסתיים לא טוב, בתקרית מצחיקה כלשהי. אך לאט לאט הם מגלים זה את זו והתשוקה ביניהם גדלה. הם מנסים להתנגד לה – אך האם הם יצליחו?
דעתי על הספר:
היו לי ציפיות גבוהות מהספר השני בסדרה בגלל שהספר הראשון היה מעולה ואכן כל ציפיותיי התממשו. מדובר בספר שהוא ממתק אמיתי, תענוג רצוף. לא יכולתי להניח אותו מהידיים לרגע. אני לא אוהבת את המושג "גילטי פלז'ר" כי אני לא חושבת שלעשות משהו שאוהבים ונהנים ממנו צריך לגרום לנו אשמה, אבל "הוויקונט שאהב אותי" הוא גילטי פלז'ר כיפי והכרחי בימים טרופים וחמים אלה.
תמיד אהבתי ספרים המתארים את הגבול הדק שבין אהבה לשנאה וברומן הנוכחי ג'וליה קווין מעלה את זה בדרגה. אהבתי מאוד את הדינימקה בין אנתוני לקייט ויכולתי לחוש את האש בעיניהם. אהבתי שהם נאמנים לעצמם ולא מוותרים זה לזו. הדיאלוגים ביניהם היו שנונים וחדים. מה שהפך את הספר לזורם, כיפי וקליל.
אהבתי מאוד את דמותה של קייט שהיא עצמאית וחכמה בעידן שזה לא מקובל שנשים יהיו כאלה. היא לא מושלמת שכן היא גם עקשנית לא קטנה ויהירה אבל זה רק הופך אותה לאנושית. גם אנתוני היה דמות מעולה בעיניי. כמה שהוא קוצני מבחוץ, ככה רך ונעים מבפנים. לא הגבר המושלם אבל לא רע בהחלט. כמו כן, אהבתי שקווין עוסקת בספר בהרחבה בנושא פחדים וטראומות שאנו סוחבים איתנו ומנסים להתגבר עליהם. זה נושא שלא מדובר עליו הרבה בספרות ימי הביניים ושמחתי לקרוא על כך.
לסיכום, אני מחכה כבר לעונה השנייה של ברידג'רטון על מנת לראות את אנתוני וקייט על המסך ולהתענג מהם בשנית.
