Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
הוא לא כבד, הוא אחי
קטגוריה:
שנת הוצאה: 2021
מס' עמודים: 128
סיפורו הנוגע ומעורר ההשראה של שוקי על אחיו מוטי, הלוקה בפיגור שכלי, שניהם בשנות השישים לחייהם, הוא סיפור של אהבה וחמלה, של נתינה ללא תנאים ושל תקווה. מגיל צעיר מאוד ובעל כורחו, נאלץ שוקי להיות שותף לנטל הכבד של הטיפול באחיו, לוותר על משחקי ילדות והרפתקאות נעורים, ולשאת את הבושה והמבוכה שמוטי גרם לו בביתם ומחוצה לו. עתה, כששניהם מבוגרים, נפנה שוקי להביט בקשר המיוחד שבנה עם אחיו במהלך השנים, קשר חם שהנחיל לילדיו ולנכדיו. ד"ר שוקי לשם, רופא במקצועו, שזהו ספרו הראשון, מתאר ברגישות, בכאב ובהומור פרקי חיים בצל ההתמודדות היום-יומית עם הקשיים והאתגרים הכרוכים בטיפול בבן משפחה בעל צרכים מיוחדים. אלו שזורים כפלשבקים בתיאור נסיעתם השנתית לחו"ל – הפעם לברלין – שאותה מתאר המחבר כ"הרפתקה" מאתגרת ומתסכלת במיוחד העמידה את רגשותיו ואת סבלנותו במבחן המוכר לו היטב. עם זאת, מתוך התסכול והצער ששוקי חווה במהלך הימים שבהם הוא מנסה נואשות לעורר את סקרנותו של מוטי למראות ולאתרים של העיר, מבצבצים רגעים נוגעים ללב של קרבה, צחוק, נוסטלגיה וסיפוק. סיפורם של שוקי ושל מוטי, "איש הגשם" שלו, הוא דוגמה לכוחות נפש בלתי נדלים, לאופטימיות ולאמונה בכוחה של אהבה ובעשיית טוב. שוקי לשם מתגורר בטבעון, נשוי, אב לארבעה, סב לנכדים ונכדות ואח של מוטי.

הוא לא כבד ,הוא אחי

כשנולד ילד עם צרכים מיוחדים במשפחה, רוב הפוקוס מתביית על קבלת הילד ע"י ההורים. ידוע הדבר כי אם מקבלים את הילד כמות שהוא, מעניקים לו חום ואהבה, הנתינה היא חלק מהקבלה. לא רבים הם המקרים , לפחות עד העשור האחרון, שהייתה התייחסות לאחים של ילד עם צרכים מיוחדים. זהו הסיפור שלנו….

שני אחים בשנות השישים לחייהם. שוקי, רופא במקצועו, נשוי ואב לילדים ואחיו מוטי, "איש הגשם שלי", לוקה בפיגור שכלי. הספר מתאר מערכת יחסים של אהבה , נתינה , הבנה , רגישות והכלה בין האחים. הספר נכתב כמעין כתיבת סיפור חייו של שוקי לדורות הבאים. הוא מציף זיכרונות מילדותו, ומבגרותו . אמו ביקשה ממנו כשכלו כוחותיה לדאוג לקחת את מוטי פעם אחת בשנה לחו"ל. כל פעם לקח אותו ליעד אחר בעולם תוך הבנה שנרקמה לה בעת משברים גופניים , שיש לדאוג לבגדים תחתונים רבים, בגדי החלפה מרובים ובעיקר לזרום עם מוטי לרצונותיו ומאווייו הרגעיים. שוקי לא הפסיק לתמוה כיצד האוכל הוא ממש עניין אצל מוטי. הוא היה רעב כל הזמן. היה מסיים סלסלת לחמניות בבית מלון עם שאר מיני המזון, יוצא מהמלון לטייל וכבר רעב.

כשהיה מבקר את אמו , בעודה בחיים, לא הבין מדוע היא נמצאת יום יום מולל ערימת כביסה ענקית. "הרי אתם שלושה אנשים בבית?". כשהבין זאת בדרך הלא פשוטה בעת הטיול לחו"ל נזכר בערגה באמו שדאגה למוטי לכל מחסורו על אף גילה המתבגר ופשוט הצדיע לה.

הוריהם לא העלו על דעתם להעביר את מוטי למוסד מתאים , למרות ההמלצות הרבות של מוסדות הרווחה השונים. הם התעקשו כי שוקי ואחותו רינת יחלקו איתו את כל הפעילויות עם החברים והמשחקים . כל חבריו של שוקי הכירו את מוטי וקבלו אותו כאחד משלהם בסבלנות רבה. לא הכל היה ורוד, אבל בהחלט היתה הכלה.

הספר שזור בתיאור נסיעתם המשותפת לחו"ל , החוויות המשותפות, הרצון של שוקי להראות למוטי את העולם אבל הקיבעון המחשבתי תמיד הסיט לתוכניות אחרות. מרגש לראות את האתגרים הרגשיים והפיזיים, איתם התמודד שוקי ומציאת הכוחות הנפשיים לצד האופטימיות ואמונה רבה בקשר שביניהם. הנחת הגדולה היא לראות כיצד ילדיו של שוקי ממשיכים דרכו.

ספר מרגש, מלא תעצומות, תובנות על החיים לצד אח עם צרכים מיוחדים. מומלץ לכל.

רחל רוזיליו

אמא לשבעה וסבתא לעשרה (בנתיים..) ספרים זה נשמה - אהבה שאינה תלויה בדבר.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן