Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
ההבטחה
מוציא לאור:
ספר:
שנת הוצאה: 2021
מס' עמודים: 700
הבטחה. מילה אחת שטומנת בחובה עולם ומלואו. היא יכולה להציל אותי ועלולה להרוס אותי. הבטחה חייבים לקיים. אני חיה חיי שפע. מוקפת במחזרים, במשפחה אוהבת ובאחותי התאומה, המשכילה וטובת הלב. החצי הטוב שלי. אני לא מתנצלת על הגאווה והיוהרה שלי. אני צועדת זקופת קומה בוורשה, עירי האהובה, כאילו היתה ממלכתי הפרטית. רוחות מלחמה מנשבות באירופה אך עבורי הן לא יותר מבריזה קלילה שפורעת בחינניות את שיערי. אני פולנייה גאה ובלתי מנוצחת. חיי מושלמים מלבד כתם אחד שגיליתי רק כעת – אימי היא בת למשפחה יהודייה. אני מתכחשת לכתם הזה, אבל אחותי מאמצת אותו ונוטשת אותי בחיפוש אחר חוף מבטחים שאני כלל לא מעוניינת בו. היא משאירה מאחור שני דברים. את המחזר היחיד שלה, קצין משטרה פולני, ואת הבטחתו אליה. הבטחה שהוא ישמור עליי ויחכה לה. הוא תמיד עומד בהבטחות שלו. דואט "ההבטחה" הוא רומן היסטורי מטלטל ורב־תהפוכות, החושף את הקוראים לתקופת מלחמת העולם השנייה בפולין ולסיפור אהבה גדול מהחיים. שני הכרכים בדואט הם ספריה השמונה־עשר והתשעה־עשר של סופרת רבי־המכר דנה לוי אלגרוד. ספרה ההיסטורי "פלר דה ליס" זכה לשבחים רבים וכיכב ברשימות רבי־המכר.

אניה ומיקלינה הן תאומות זהות שחיות בורשה בפיתחה של מלחמת העולם השניה. אמנם הן זהות במראן ורק נקודת חן בפניה של מיקלינה מבדילה בניהן אך הן שונות באופיין ובמזגן. מיקלינה שמרנית יותר ולומדת סיעוד ואניה ההפך ממנה ועוזרת לאימה בחנות הבגדים המשפחתית.

הן בנות למשפחה אמידה בורשה, אביהן פולני, מנהל בנק עשיר ומיוחס ויש להן שורשים יהודיים. הוריה של אימה היו יהודים, אימה החליטה לנטוש את הדת והם אינם מקיימים אורח חיים דתי. אביהן תורם כספים ודואג לתגמל את הפקידים במשטרה ובעירייה. הוא יודע מדוע הוא עושה זאת וגם מיקלינה, הוא מנסה למנוע מהחוקים הנוקשים שחלים על היהודים להיות חלים גם עליהם. בהתחלה זה הספיק לו, בהמשך פחות.

רוחות המלחמה מגיעים גם לפולין וכשאב המשפחה מרגיש בסכנה הוא מכנס את אישתו והתאומות ומנסה להסביר להן על המצב. הוא מספר שהוא הצליח להשיג 2 אשרות לאמריקה. אניה ואימה מסרבות בכל תוקף, מהטלות את דבריו של האב ומכחישות את כל מה שהולך לקרות. אניה ואימה נשארות בורשה והאב ומיקלינה מפליגים לאמריקה. מיקלינה משאירה מאחור את המחזר שלה שמבטיחה לה שהוא ישמור על אחותה מכל משמר. לא היה לו מושג אז מהי המשמעות של הבטחה זו.

מהר מאוד מסתבר שהאב לא טעה ואניה אינה רצויה עוד במסעדה המקומית, אצל חברותיה, אסור לקנות אצלה בחנות, היא צריכה לענוד טלאי, אסור לה להכנס לפארקים, לשבת על ספסל ברחוב. עוד ועוד איסורים של פעולות יומיומיות, עוד ועוד השפלות.
אניה ממשיכה להתכחש ליהדותה אבל זה ממש לא משכנע את הגרמנים.

הספר מספר את קורותיה של אניה שנשארת לבדה ושורדת בעיקר בזכות ההבטחה של אנטון, שוטר פולני שהתאהב בהן. הוא ממשיך ומספר על מערכת היחסים של השניים שמשתנה עם הידרדרות המצב, על מה שאניה נאלצה לעבור ועל מה שנאלצה לוותר.

רוצים לקרוא על אניה? רוצים לדעת מה עלה בגורל המשפחה?

חייבים לקרוא!!!
לוי אלגרוד כתבה דואט היסטורי משובח שברגע שמתחילים לקרוא בו, ממש קשה להפסיק. תיאורי האוירה מרהיבים החל מהתלבושות ומהגינונים של התקופה וכלה בתיאורי רחובותיה של ורשה.
הדמויות מסקרנות ולכל אחת צבע מיוחד משלה. אניה עיצבנה אותי באופיה ובהתנהגותה לאורך כל הספר. היא היתה עקשנית ומתנשאת וסרבה לקבל עזרה. אנטון היה נסיך אמיתי שהיה נאמן לעצמו למיקלינה ולאניה, הוא היה מאופק וחכם והקריב עבור האחיות ללא גבול.

הספר העביר אלי בצורה מושלמת את הדילמות של הגיבורים, את הפחדים שלהם, את המחשבות שלהם, את התחושות שלהם, לגמרי נשאבתי פנימה. כמה סבל הם עברו. אני קוראת עוד ועוד ספרים על התקופה וכל פעם שואלת את עצמי מחדש, איך יכול להיות שבני אדם התנהגו ככה ובמשך שנים לא שמו לזה סוף? איך יכול להיות שכל כך הרבה אנשים שיתפו פעולה? כך כך הרבה אנשים פגעו, רצחו והרסו…

ספר מצויין, מרתק וסוחף. אין לי ספק שדנה לוי אלגרוד יודעת לכתוב היטב והיא מוכיחה זאת גם ברומן היסטורי נוסף ששונה מהסוגה שהיא כותבת בדרך כלל. לגמרי נסחפתי לרוח התקופה, הרגשתי את תחושות הגיבורים חוויתי איתם את מה שעברו ובעיקר כעסתי. איך הם לא ברחו??!! הרי הכתובת היתה על הקיר.
אני יודעת שרבים היו במצב הזה, סרבו להאמין והתקשו לעזוב את הסביבה והבית שלא מכירים. לא בטוחה שאני במצב הזה הייתי משכילה לקום ולעזוב בזמן…

זהו ספר שגורם לקורא המון אמוציות. משמחה לעצב, מכעס להשלמה, מיאוש לתקווה ואפילו מסלידה לאהבה. ספר על אהבה גדולה, נאמנות אין קץ, דבקות במטרה, אהבה לזולת, אומץ לב ומלא תקווה.

בקיצור ולעניין, תשיגו את הדואט המצויין הזה ותקפצו ראש פנימה. בעצם אין צורך בקפיצת ראש, הדואט כבר יעשה את העבודה, הוא ישאב אתכם לבד.

 

שרון בצלאל

אמא לשלושה, אין לי דקה לנשום אבל בולעת ספרים כאילו אין מחר.

לפוסט הזה יש 2 תגובות

  1. רינה

    תודה על המלצתך.

    1. שרון בצלאל

      שמחתי 🙂

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן