ויולט ילדה את טארה כשהיתה רק בת 15, אביה זרק אותה מהבית והן התקיימו בקושי. התגלגלו מחדר אחד למשנהו ולא תמיד היו מסוגלות לשלם בעד קורת הגג שהיו צריכות ובעד מעט אוכל. ויולט ניסתה להתפרנס מכל מה שיכלה, את השכר הגדול ביותר קיבלה כשעבדה כזמרת במועדון מפוקפק.
כשטארה היתה בת 14 לערך, ויולט הכירה את לארי. הוא היה גבר עשיר עם בית גדול ומכונית מפוארת, בהחלט גבר מרשים. ויולט הלכה שבי אחריו וחלמה שיקח אותה לאישה בזאת יגאל אותה ואת טארה מיסוריהן, ככה אולי יעברו מהחדר העלוב שבו הן גרות מעל לחנות ואולי יהיו להן חיים טובים יותר.
לארי הציע לויולט לצאת לחופש חלומית של שלושה שבועות רק שטארה לא היתה כל כך בתכנון. טארה אמנם התאכזבה אך רצתה שאמא שלה תהיה מאושרת ופרגנה לה לצאת לבד לחופשה. טארה נשארה לגור עם בעל החנות הזקן והחולה. בתוך תוכה טארה הרגישה שלארי לא נכון לאימה, היא הרגישה שהוא לוקח את אמא שלה ממנה, מערער את הקשר החזק בניהם והכי גרוע, האמינה שהוא לא מי שהוא באמת. הבעיה היא שלא היו לה הוכחות והיא רק רצתה באושרה של אימה.
אחרי ארבעים שנה טארה מקבלת מכתב רשמי הביתה, היא בטוחה שמדובר במסמכי הגירושין שלה מבעלה החמור שהכניס את המזכירה שלו להריון עם תאומות, אך מסתבר שטעתה. היא קיבלה מכתב מעורך דין בלונדון שמסביר לה שמשהו השאיר לה מכתב בכספת.
מי השאיר לה את המכתב? מה יש בכספת? האם זה ישפוך אור על העבר?
ספר מצויין שקראתי בהנאה רבה ממש כמו ספר מתח. רב הנסתר על הגלוי לאורך הספר שכתוב מעולה עם אז והיום בסיפור אחד מרתק ומשכנע.
תיאורי המקום והסיטואציות מלאים, אהבתי את ויולט ואת טארה במיוחד, נשאבתי לסיפור מתחילתו ועד סופו.
קראתי את ספריה הקודמים של קתרין יוז "מכתב שנשכח" ואת "הסוד", והפעם נהנתי לא פחות.
אם זה לא היה מספיק ברור, תקראו, אני נהנתי!
