הדרך הביתה
סופר/ת:
הוצאה לאור:
תאריך הוצאה: 2016
מספר עמודים: 328
גאיה הדר הייתה בטוחה שהיא בכיוון הנכון. היא עזבה את המושב הדרומי המנומנם שבו גדלה, בנתה את חייה בתל אביב ותחזקה משרה נחשקת בחברת היי-טק, מערכת יחסים עם בן זוג נאה ומצליח וחיי חברה תוססים. אבל דווקא אז, ביקור אצל הוריה במושב מתחיל רצף של התרחשויות בחייה, שמסיט אותה ממסלולה הבטוח והידוע מראש. בין מסדרונות מגדלי המשרדים בעיר הגדולה לבין טורי השיחים בחממות של הוריה, משהו חדש מתרקם בחייה של גאיה. בין רחובות הכרך הסואנים לבין שבילי המושב הפסטורליים, היא מגלה דברים חדשים על עצמה ועל הסובבים אותה. צעד אחר צעד גאיה מתקרבת אל האושר ואל המקום שאליו הלב שלה שייך. אבל היכן הוא המקום הזה? ואיזו מן הדרכים מובילה אליו? "הדרך הביתה" הוא סיפור על צמיחה מתוך רגעי משבר, התגברות על דעות קדומות ובעיקר סיפור על אהבה בלתי צפויה.

על הספר הזה קיבלתי המון המלצות בקבוצות פייסבוק שאני חברה בהן. לא שמעתי על הסופרת לפני כן, אבל אחרי שקראתי ברצף לא מעט ספרי אהבה מתורגמים, התחשק לי לקרוא ספר ישראלי שאני יכולה להזדהות בו עם הגיבורים, עם המנטליות ועם האווירה. אז פתחתי את הספר, צללתי לתוכו וזו אכן הייתה אהבה ממבט ראשון.
בניגוד אליי, גיבורי הספר – גאיה וסער, דווקא לא התאהבו ממבט ראשון. בדיוק להיפך, שניהם מכירים מאז שהיו ילדים ואף פעם לא שררה ביניהם אהבה, אפילו לא חיבה והם אפילו לא היו מיודדים. אם הייתי צריכה לקטלג את הספר הייתי משייכת אותו לקטגוריות יחסי אהבה-שנאה. סוג היחסים הזה תמיד שואב אותי ברומנים שאני קוראת ויש לי העדפה אליו. היחסים בין גאיה וסער ריתקו אותי מהעמוד הראשון, הרגשתי את העקצוץ הנעים באצבעות לפתוח את הספר ולקרוא בכל הזדמנות. כמה שאני אוהבת את העקצוץ הזה.

גאיה הדר גדלה במושב רננים שבעוטף עזה במשפחה חמה ואוהבת. בתור ילדה, היא לא הייתה הכי מקובלת בכיתה, אבל הייתה לה חברה טובה אחת: אלונה, חברת נפש. סער רוזן היה דווקא נער מקובל מאד, היו לו המון חברים, או כמו שגאיה מכנה אותם: עדת מעריצים שסובבים סביבו. תקרית לא נעימה בין גאיה ובין החברים של סער, גרמה לה לסלוד מהחבורה הזו ולהתרחק ממנו עוד יותר, כך שיצא שכל ילדותם הם כמעט ולא נפגשו למרות שהיו שכנים. סער, שמבוגר מגאיה בכמה שנים התגייס לצבא ולאחר מכן התחיל ללמוד באוניברסיטה, ואילו גאיה עזבה בסופו של דבר את מושב רננים ועברה לרמת גן.
השנה היא 2014, בפתח מבצע "צוק איתן" ובסופו של דבר כל הדרכים מובילות לרננים. גאיה וסער נפגשים שוב בלא מעט בהזדמנויות שונות. גאיה עדיין סולדת מסער, וסער לא ממש מבין למה. גאיה היא הברווזון המכוער הקלאסי שגדלה והפכה לברבור יפה. סער שם לב לכך, אבל נראה שגאיה תמיד עוקצנית כלפיו, אז הוא לא עושה שום דבר בנידון. מה גם, שהוא נושא אתו צלקת גדולה ועמוקה מעברו, כזו שהשפיעה מאד על כל עתידו הרומנטי.
לאט לאט היחסים ביניהם מפשירים. גאיה מגלה שהחיים שבנתה לעצמה במרכז הארץ הם לא בדיוק מה שחשבה, ואילו סער מתקשה להסתיר את משיכתו אליה. אנחנו חווים יחד איתם סיפור אהבה עדין ומקסים, שמתחיל בהיסוס ומתחמם מרגע לרגע, עד שהוא מגיע אל נקודת הרתיחה. ונקודת הרתיחה בספר הזה היא בין הטובות והסוחפות שיצא לי לקרוא.

פסק הדין:
רומן סוחף ושובה לב שנכתב בשפה עשירה ונקייה. גמעתי בשקיקה את סיפורם של גאיה וסער. הספר מלא באהבת הארץ, בריח של ארוחת חג, במראות ומצבים ישראליים שמוכרים לנו כל כך. על אף התקופה בה הוא מתרחש במציאות של מלחמה, הספר אינו כבד והוא זורם מאד לקריאה. הסופרת מיטיבה לתאר את מצב הרוח הלאומי של קיץ 2014 ומבצע צוק איתן. "הדרך הביתה" הוא הספר הכי ישראלי שקראתי בזמן האחרון. אהבתי גם את שמות הגיבורים בספר: אדמה וסערה, וסיימתי את הספר בזמן שיא של יום וחצי. יש לי הרגשה שעוד אחזור לקרוא בו בעתיד. לא כדאי להחמיץ את הפנינה הזו.

אהבתם? שתפו!

נועה הולצר

אמא של זואי הפעוטה ונינה החתולה. בודקת תוכנה ביום ותולעת ספרים בלילה.

כתיבת תגובה

מה הדירוג שלכם לספר?

סגירת תפריט