גאיה הדר, בת 26, גדלה ביישוב רננים שבדרום, ואחרי שמיצתה אותו, עברה למרכז, השיגה עבודה נחשקת בהייטק, וגם גבר די נחשק והיא חיה את החלום. אבל משהו מתחיל להיסדק וגאיה מתחילה לחפש את עצמה ואת האושר שלה, היא מחפשת את הדרך הביתה.
את הספר שמעתי באפליקציית אייקאסט והוא הנעים את זמני החל ממסיבת האוזניות שהייתה בדוכן אייקאסט בשבוע הספר בכיכר, לחגיגות שנה לאתר הפרלמנט, והספר המשיך ללוות אותי גם בדרך לעבודה וסתם ככה בהתארגנות לשינה.
החוויה של שמיעת ספר היא אחרת, וכל כך נהנתי מלהקשיב לספר של הילה, החוויה מיוחדת יותר בספר הזה דווקא, כי הסופרת היא זו שמקריינת, וכך היא יכולה לדייק מילים ורגשות ולבטא את הדברים בצורה הכי טובה שיש, והרגשתי שהספר עוטף אותי. כמה רציתי לחבק את גאיה, להגיד לה שתרגיש, שתחיה את החיים, שהכול יהיה בסדר, כי בכל זאת אני שומעת אותה מדברת איתי.
הספר עצמו מדהים, הסתכלתי עליו כבר הרבה פעמים, וחשבתי אם לקרוא אותו או לא, אבל חשבתי לעצמי, רומן עכשווי, שקורה בארץ, נשמע טרחני משהו. אבל זה בדיוק היה הספר שהייתי צריכה, ספר שמדבר על המציאות היומיומית שלנו, חוויות מוכרות, מקומות מוכרים, קולות אזעקה המוכרים לכולנו, מה שהופך את ההתחברות לספר פשוטה יותר. זה ספר על אהבה, על חיפוש עצמי, על חלומות, ועל כמה חוויות ילדות צורבות אותנו ונשארות לנו בלב, ואולי כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה לשחרר.
שורה תחתונה: זוהי קריאה לסופרת הילה ארוון לכתוב ספר המשך, הפעם מנקודת מבטה של דפי.
