כבר בתחילת הספר הרגשתי שאני נמצאת בסרט רומנטי של וולט דיסני. יש מישהו חיצוני שמקריא ומספר על האווירה ועל הדמויות ולאט לאט מתחיל הסיפור.
הסיפור אומנם מתרחש בתקופת המאה השמונה עשרה, אך הסגנון, הקצב והדו שיח בין הדמויות עכשווי לגמרי. לא ממש רומן היסטורי קלאסי.
בנוסף את הסיפור מלווים ציטוטים של קטעי רכילות המופיעים בעיתון המקומי. מי כותב אותם? מיהו זה שיודע יותר מאחרים? תעלומה שמלווה אותנו עד סוף הספר, בשנינות ובהומור.
דפני ברינדג'טון, נמצאת כבר בעונתה השלישית, משמע כבר שנה שלישית שהיא מחפשת חתן. היא מסננת את המחזרים אך גם אחיה הגדול אנתוני מסנן אותם עבורה. שניהם רוצים עבורה נישואים מאהבה או לפחות קצת חיבה. משהו שלא כ"כ אופייני לאותה תקופה. דפני גם עצמאית ועומדת על דעתה ואפילו מביעה אותה, עוד מאפיין חריג יחסית לרומן היסטורי, אה, גם יש לה מכת אגרוף מדוייקת ומכאיבה. 🙂
את סיימון היא פוגשת כשהיא מנסה להיפטר ממחזר נואש ועקשן במיוחד. סיימון באסט , חבר טוב של אחיה הגדול אנתוני ברינדג'טון, זה עתה קיבל את תואר הדוכס וחזר ממסע של חמש שנים בארצות שונות, לא מודע בתחילה לכך שדפני היא אחותו הקטנה של חברו הטוב ביותר, אנטוני, ואינו חוסך ממנה את מבטיו. אך מהר מאוד הם מתוודעים אחד לשני ושומרים על המרחק המקובל.
שניהם מחוזרים ומבוקשים מאוד . ושניהם משתדלים ככל יכולתם להימנע מהצעות ומפגשים עד שסיימון יוזם רעיון, הם יציגו את עצמם כזוג ויחסכו על ידי כך הרבה עוגמת נפש.
האומנם?
ניצוצות עפים בניהם. דפני מדמיינת עתיד עם סיימון אך סיימון הבטיח לעצמו כי לעולם לא יתחתן ולא יביא ילדים. אז מה בכ"ז גורם להם לשנות את דעתם? איך הם מתמודדים עם החלטתו החד משמעית של סיימון? ומה צופן להם העתיד?
רומן קליל וסוחף. דמויות וסיטואציות מלאות הומור. הנשים ברומן זה ממש לא אופייניות לאותה התקופה. והאחים המגוננים של דפני יחד עם אימה השלטת ביד רמה מוסיפים המון לאווירה הקלילה והחייכנית שבספר.
